מורשת המשפט בישראל
ספר "ערבות" בסדרת "חוק לישראל"
סעיף 1(ב) - הערות
4. שו"ת יד רמה, חו"מ, סימן יז. הסכימו לו שם ר' ידידיה מונסונייגו, ור' שלמה אבן צור.
הוא כותב, שהדין כך גם אם יש בשטר חיזוקי לשון ("לישנא יתירא"), משום שאין בידינו
לשנות את הדין מחמת חיזוקי לשון.
5. משלי, כח, ז. כבר הגמרא מסיקה מפסוק זה מסקנה הלכתית: עיין סנהדרין לא ע"ב.
6. יד רמה, שם, על פי כנסת הגדולה, חו"מ, נח, הגהות הטור, אות ב (ובספרו שו"ת בעי חיי,
חו"מ, חלק א, סימן כו), שאמר דבר דומה לגבי מקרה שהיו לחייב שני חובות כלפי אותו
נושה, ורק על אחד מהם הייתה ערבות, והערב פרע לנושה.
9. שו"ת שער יהושע, סימן יז; שו"ת בית אפרים, חו"מ, סימן לד (ד"ה וא"ל); שו"ת משנת רבי
אליעזר, חלק א, חו"מ, סימן עג (אך שני האחרונים לא כתבו במפורש, שאין צורך בקניין).
בגמרא, ב"ב קעו ע"ב, מפורש שאין צורך בקניין בשעת מתן מעות; והכוונה לערבות שניתנה
מעט לפני מתן מעות, שהלא אין זה סביר לפרש, שאירעו שני הדברים ברגע אחד.[למילואים]
10. ערוך השולחן, חו"מ, קכט, ט. ייתכן שבמקרה שכתב כך בשטר, ערבותו תיראה ערבות
בשטר לעולם (לנפקות מכך - ראה סעיף 8, פרק ד, 4), על אף שייתכן שתהיינה תקופות
ביניים שערבותו לא תהיה תקפה בהן.
11. כסף הקדשים, קכט, ב, הכותב שאם הוא מתחייב לערבות "על זמן מרובה", ערבותו
תופסת בהתאם.
12. בכסף הקדשים שם מדבר על ערב על משא ומתן שיעשה אדם אחד עם חברו, והרי במשא
ומתן הסכומים משתנים. גם מהרשד"ם (שנביא בסמוך) עוסק בחובות בסכומים שונים, והוא
פוטר רק משום שלא הייתה כוונתו ברורה.
15. כמו בערבות רגילה - ראה סעיף 7, פרק ג, 2.
16. בסעיף 3, פרק ד, 2 (ב), הערה 146, נראה שמי שערב כשנושה החזיר לחייב משכון,
שזהו ויתור, ולאחר מכן החזירו החייב לנושה, שזהו ביטול הוויתור, הערבות עדיין בתוקף על
סמך הוויתור שמלכתחילה, משום שלא בטלה הנאת האמון. ראה גם סעיף 2, פרק ד, 4, ליד
הערה 141, לעניין מי ששם כסף במקום האבד, ולאחר מכן חזר ונטלו.
17. שזו הסיבה לעיקרון הקובע, שהפטר החייב גורר אחריו את הפטר הערב, כפי שנראה
בסעיף 2, פרק א.
19. שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן לח (הביאו אותו: ש"ך, חו"מ, קכט, ס"ק ו; פתחי תשובה,
חו"מ, קכט, ס"ק א; שו"ת בית אפרים, חו"מ, סימן כא; מטה שמעון, קכט, הגהות הטור, אות
טו; קצות החושן, מח, ס"ק ג; שו"ת ידי דוד, סימן קכג, דף קמט ע"א; שו"ת דבר משה, חלק ב,
סימן קיז, דף קמא ע"ג; שו"ת בגדי יום טוב, חו"מ, סימן יג); שו"ת מהריט"ץ החדשות, חלק א,
סימן יח; ר' שמואל קלעי, ור"י אדריבי, בשו"ת משפטי שמואל, סימן מה (הובא בקהילת יעקב,
לשון בני אדם, אות קי); שו"ת תורת אמת, סימן קעח; כסף הקדשים, שם; ערוך השולחן,
חו"מ, קכט, ט.[למילואים]
20. שו"ת תורת חיים, חלק א, סימן עב (הובא בשו"ת שער אשר, חו"מ, סימן ד). המקרה
הנדון שם הוא של חייב שנתן לנושה סחורה כפירעון, והסחורה הייתה שווה יותר מערך
החוב, ואדם אחר ערב בעד הנושה שיחזיר לחייב את העודף; והנושה החזיר את
כל הסחורה לחייב, ולאחר מכן לקחה ממנו שוב, כשהתברר לו שלא יוכל לגבות את חובו
בדרך אחרת. הוא פוסק, שאין הערב חייב בערבות על החוב החדש של הנושה לתת את העודף
לחייב.
22. במשפטי שמואל, שם, נימק: "שהערבות קשה לו לאדם, והממעט משובח". יש בכך רמז
ליחס השלילי של ספר משלי, פרק כב, כו, ופרק כ, טז, ושל הגמרא ביבמות קט ע"א, לנתינת
ערבות.[למילואים]
24. ערוך השולחן, חו"מ, קכט, ט.
26. שו"ת פני משה, חלק ב, סימן עב (קלז ע"א), הובא במטה שמעון, קכט, הגהות הטור, אות
טז; כנסת הגדולה, חו"מ, קכט, הגהות הטור, אות ח, הובא בדיני ממונות, חלק א, שער ד, פרק
א, אות י.[למילואים]
27. שו"ת אמר שמואל, חו"מ, סימן יג (צד ע"ד).
28. שו"ת הרדב"ז, סימן קכד (הובא בשו"ת אהלי יעקב, סימן ה); שו"ת מהרש"ך, חלק ב,
סימן קנו (הובא בשו"ת בני יצחק, חו"מ, סימן ב, דף סט ע"ג); מטה שמעון, קלא, הגהות הטור,
אות ה.[למילואים]
29. הרדב"ז, שם; שו"ת מהריט"ץ, סימן צד; מטה שמעון, שם.[למילואים]
32. עיין אנציקלופדיה תלמודית, ערך אסמכתא. ראה גם סעיף 1(א), פרק א, 1, להסברת
מושג זה.
33. בסעיף 7, פרק ב, 1, נביא מקורות הפוטרים ערב על חוב שיש בו אסמכתא.[למילואים]
35. שו"ע, חו"מ, רז, מפרט באיזה מצב חוב הוא אסמכתא מחמת התנאי.
36. תומים, קלא, ס"ק ח (הובא באמרי בינה, דיני טוען ונטען, סימן יד); שו"ת מהרשד"ם,
חו"מ, סימן קטז (הובא בשו"ת ירך אברהם, חלק ב, חו"מ, סימן כה, דף כד ע"ד); שו"ת משנת
רבי אליעזר, חלק א, חו"מ, סימן עג.[למילואים]
40. הסבר זה הוא כנגד הסברו של גידולי תרומה (שיצוין בהערה 53), שערבות מותנית
בטלה, משום שהנושה אינו סומך על הערב, כי יש אפשרות שלא יתחייב הערב.[למילואים]
41. שו"ת הריב"ש, סימן רצט (הובא ברמ"א, אהע"ז, קב, ג). הוא דן ביתומים, העומדים
לפרוע לאלמנה את כתובתה מנכסי אביהם, ודורשים שתעמיד האלמנה ערב למקרה שיבואו
בעלי חוב שקדם שעבודם לשעבוד הכתובה, שהיתומים יהיו חייבים לשלם להם.[למילואים]
42. כך משתמע מן הריב"ש, הדן בערבות זו, ואינו שולל את תוקפה.[למילואים]
43. שער המלך, על הרמב"ם, הלכות מכירה, יא, ז. אך רי"ש נתנזון, בהגהותיו על שער המלך
שם, ובתשובותיו, שואל ומשיב, מהדורא א, חלק א, סימן עב, חולק עליו.
45. כפי שראינו בסעיף 1(א), פרק א.
46. הראב"ד כותב בהשגותיו על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, הלכות ז ו-יד, שאין
ערבות נפסלת מחמת אסמכתא (גם כשיש אסמכתא אחרת, מלבד האסמכתא התמידית
שבערבות), ומכאן למדו הפרשנים, שהוא מחייב בנידוננו. פוסקים אחרים המחייבים כאן
הם: שו"ת מהר"ח אור זרוע, סימן נא; רמ"א, חו"מ, קלא, י; שו"ת משפט צדק, חלק א, סימן ד
(יט ע"ב).[למילואים]
47. שו"ת מהריב"ל, חלק א, סימן קטז, ונתיבות המשפט, קלא, ס"ק ג, נימקו כך את דעתו.
49. מחנה יהודה, קלא, יא, ושו"ת אדרת אליהו (קובו), סימן יט (כז ע"א) וסימן כ (לה ע"ג,
לגבי תנאי שהוא בידו, כך שיש בו אסמכתא), כותבים שהראב"ד פוטר.[למילואים]
50. בדיוננו בסעיף 3, פרק ד, 1.
51. רמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ח (הובא בחוקות הדיינים, סימן קסא, ד"ה וכתב,
במאירי, ב"ב קעד ע"ב, עמ' 718, בשו"ת מהרי"ק החדשים, סימן כז, ובשו"ת הרדב"ז, סימן
שני אלפים רמא). כך פסקו גם: שו"ת הרשב"ש, סימן צט; שו"ע, חו"מ, קלא, י; שו"ת אבקת
רוכל, סימן קנד (נדפס גם בשו"ת המבי"ט, חלק ב, סימן מב); שו"ת מהר"ש צרור, סימן כה,
בסופו; שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימנים פח ו-קעה; שו"ת מהרש"ך, חלק א, סימן קפח; שו"ת
תורת חסד, סימנים קסח-קסט; שו"ת מהריט"ץ, סימן צג; שו"ת זקן אהרן (הלוי), סימן יב;
שו"ת דבר משה, חלק ב, חו"מ, סימן יח (כד ע"ג); ר' עובדיה הדאיה, בפסקי דין של בתי הדין
הרבניים, כרך ה, עמ' 269, ובשו"ת ישכיל עבדי, חלק ז, קונטרס אחרון, השמטות, חו"מ,
סימן ג.[למילואים]
52. שו"ת אדרת אליהו (קובו), סימן יט (כז ע"ב) וסימן כ (דף לג ע"ג ודף לה ע"ב).[למילואים]
53. גידולי תרומה, על ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות ו; מרכבת המשנה, על הרמב"ם,
שם, הלכה ז; שו"ת אדרת אליהו, סימן יט, שם (ד"ה ואפילו).[למילואים]
54. שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן פח, הובא בשו"ת תורת חסד, סימן קסח, במטה שמעון,
קלא, הגהות הטור, אות מ, בשו"ת דבר משה, חלק ב, חו"מ, סימן יח (כד ע"ג), ובשו"ת ברך
יצחק, חו"מ, סימן ג.[למילואים]
55. שו"ת מטה יוסף, חלק ב, חו"מ, סימן ד (ק ע"ג).
56. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות ו; טור, חו"מ, קלא, יד; שו"ע, חו"מ, קלא, י; שו"ת
מהרשד"ם, חו"מ, סימן קעה; שו"ת באר מים חיים (ויטאל), סימן סא; שבט בנימין, סימן סז;
שו"ת יורו משפטיך ליעקב, סימן פב; שדה הארץ, חלק א, פרשת ויגש, דרוש א (פג ע"א); שו"ת
זכר אליהו, אהע"ז, סימן לג.[למילואים]
57. נתיבות המשפט, קלא, ס"ק ב; באר מים חיים, שם.[למילואים]
58. רמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ח.
59. שו"ת מבי"ט, חלק ב, סימן מב; שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן קעה, הובא בשו"ת מטה
יוסף, חלק ב, חו"מ, סימן ד (ק ע"ג); שו"ת תורת חסד, סימן קסח (הובא במטה שמעון, קלא,
הגהות הטור, אות מב).[למילואים]
61. נקודה זו מצויה בשו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן פח (הובא בכנסת הגדולה, חו"מ, קצה,
הגהות הטור, אות יח).[למילואים]
62. שו"ת זכר אליהו, אהע"ז, סימן לג, כותב שהרמב"ם פוטר גם קבלן בערבות מותנית, שהרי
הזכיר קבלן בדבריו (שצוינו בהערה 58).
63. רמ"א (שצוין בהערה 46) חלק על השולחן ערוך, שפטר קבלן, ומכאן שהוא מחייב קבלן.
65. רמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, יג. כך פסקו גם: תשובות הגאונים הקצרות, סימן קסב
(לפי הבנת כנסת הגדולה, חו"מ, קכט, הגהות הטור, אות ל); שו"ת מהר"ם מרוטנבורג
(מהדורת בלוך), שער ג, סימן שסא, בשם הגאונים (אך בנידונו לא אמר הערב במפורש, שהוא
מוכן לערוב על כל סכום שיהיה); ספר מישרים, נתיב ה, בשם גאון; אגודה, ב"ב, סימן רל;
שו"ת מהר"ח אור זרוע, סימן נג (טו ע"ד); ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות לח (לפי תיקון
סופרים, על ספר העיטור, מקרא סופרים, דף צז ע"ג); שו"ת הרשב"ש, סימן תמט; שו"ת מים
רבים, חו"מ, סימן יב; סמ"ע, קלא, ס"ק כה, הובא להלכה בשו"ת יריעת האוהל, סימן א,
ובשו"ת זקן אהרן (ואלקין), חלק א, סימן קטו (ד"ה ויותר).[למילואים]
66. רמב"ם, הלכות מכירה, יא, טז.[למילואים]
67. בהלכות מכירה, שם, כתב שקניין אינו מועיל בהתחייבות שאינה קצובה. על אף
שבערבות יש הנאת האמון, הרי היא כבר "מנוצלת" לבטל את האסמכתא שבערבות. אך שו"ת
יד יוסף (דייטש), סימן פה (פ ע"א), כותב שהרמב"ם מחייב אם הערב עושה קניין בבית דין
חשוב, או קניין "מעכשו", מכיוון שבכוח קניינים אלו לדחות אסמכתא (שו"ע, חו"מ, רז,
יד-טו), והפגם שבערבות שאינה קצובה הוא מטעם אסמכתא.
68. שו"ע, חו"מ, קלא, יג. הוא כותב שכל הבאים אחרי הרמב"ם, חלקו עליו. כך פסקו גם:
ספר הערבות והקבלנות, פרק ב; מגיד משנה, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, יג; שו"ת
מהר"י ברונא, סימן רמ; שו"ת הרדב"ז, סימן תתקצג; ש"ך, חו"מ, קלא, ס"ק טו.[למילואים]
70. כך למד א' גרינבאום, "פרקים נוספים מספר הערבות והקבלנות", קרית ספר מו
(תשל"א), עמ' 157, מדברי ר"י ברצלוני, בספר השטרות, שטר נד, הכותב שאם אמר הערב
תחילה: "כל מה שיטול פלוני ממך, הלווהו ואני ערב לך", גם אם בשעת הערבות אמר רק:
"הלווהו ואני ערב", הרי זה כאילו אמר במפורש: "כל מה שאתה מלווה לו, אני ערב", ומנמק:
"מאחר שנודע בתחילה".
71. ספר הערבות והקבלנות, פרק ג. וראה בסוף הפסקה, בקשר לקבלן.
72. הראב"ד, בהשגתו על הרמב"ם, שם.[למילואים]
73. לפי תיקון סופרים, דף צז ע"ג, זה נימוקו של הראב"ד.
74. מגיד משנה, על הרמב"ם, שם.[למילואים]
75. שו"ת תורת אמת, סימן קיא (לפי כנסת הגדולה, חו"מ, סימן ס, הגהות בית יוסף, אות מב,
וסימן קכט, הגהות בית יוסף, אות יט, הובא בשו"ת חוק ומשפט, סימן קצה); שו"ת אהל
יעקב, סימנים נד ו-נח (הובא בהגהות ר' עקיבא איגר, חו"מ, קלא, יג); ר' שמואל קלעי, בשו"ת
משפטי שמואל, סימן מה (הובא בכנסת הגדולה, חו"מ, סימן מו, הגהות הטור, אות ע, וסימן
קלא, הגהות בית יוסף, אות יד, ובשו"ת צרור הכסף, חו"מ, סימן יד, דף סח ע"א); שו"ת בגדי
יום טוב, חו"מ, סימן יג.
76. שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן פט, הובא בבית יוסף, חו"מ, ס, ט.[למילואים]
77. שו"ת שער יהושע, סימן לו; כנסת הגדולה, חו"מ, סימן מו, הגהות הטור, אות ע, וסימן
קכט, הגהות הטור, אות טז; שו"ת מהר"ש הלוי, חו"מ, סימן ה; שו"ת דברי ריבות, סימן עג;
שו"ת ר' ברוך אנג'יל, סימן לג (מט ע"ב, הובא בצרור הכסף, שם); ר' מרדכי מטלון, במשפטי
שמואל, שם; ר' יצחק סרוק, בשו"ת אהל יעקב, סימן נג; שו"ת חסד לאברהם (אלקלעי), יו"ד,
סימן יד (צט ע"ג).[למילואים]
78. שער יהושע, שם. ר"מ מטלון ור"י סרוק הסבירו בדומה, שבערבות בדרך כלל אין צורך
בקניין, שלא כבהתחייבות אחרת.
79. נדגיש, שהפוסקים כתבו רק, שבמקרים אלו מסכים הרמב"ם שהערב חייב, ולא כתבו
שאין צורך בקניין; אבל יש ללמוד זאת בדרך קל וחומר, שאם הרמב"ם מחייב, משמע אין
זאת כערבות בלתי קצובה רגילה, אם כן אין הוא מצריך קניין, ומכל שכן שלדעת החולקים
עליו אין צורך בקניין.[למילואים]
80. ר' צבי הירש מגלונא, בשו"ת יריעת האוהל, סימן ב; תומים, קלא, ס"ק י; שו"ת עמודי
אור, סימן קה, אות ב; שו"ת דבר משה, חלק ב, סימן קיז (קמא ע"ג); העמק שאלה, על
השאילתות, שאילתא לא, ס"ק ב.[למילואים]
81. סמ"ע, רלב, ס"ק טו. ראיה זו הביא עמודי אור, שם.
82. שו"ת הרדב"ז, סימן תנא.[למילואים]
83. שו"ת מהריב"ל, חלק א, סימן קטז; שו"ת בני שמואל, סימן ז (לב ע"א), הובא בכנסת
הגדולה, חו"מ, קלא, הגהות הטור, אות לא.[למילואים]
84. שו"ת שער יהושע, סימן לה, למד זאת ממהריב"ל, שם, שפטר למרות שהנושה והחייב
ידעו את הסכום, משום שהערב לא היה בטוח בסכום. גם הרדב"ז, שם, עוסק במקרה
שהנושה והחייב ידעו את הסכום, ואף על פי כן הוא מחייב רק משום שהערב ידע.[למילואים]
85. שו"ת הרדב"ז, סימן תתקצג. על הנותן משכון לערב, ראה סעיף 11, פרק א, ליד ציון
הערה 3. הכוונה היא גם למקרה שלא נקבע מראש שסכום החוב יהיה עד שווי המשכון; אם
נקבע כך, הערב חייב גם אם אין משכון, כפי שראינו לעיל. נראה שגם אם החוב הנערב גדול
מערך המשכון, הערב יחוב בערבות חלקית, כערך המשכון, מן הסיבה שכתבנו בפנים.
87. שי למורא, סימן קכט, כמובא בכנסת הגדולה, חו"מ, קכט, הגהות בית יוסף, אות יט (ולא
מצאנוהו); בני חיי, חו"מ, קלא, הגהות בית יוסף, אות ג, בשם ר' יהודה אלגזי; שו"ת שואל
ומשיב, מהדורא א, חלק ג, סימן קסב, ומהדורא ד, חלק א, סימן מה (דף מה ע"ג, הובא
בשו"ת דברי שלום, זינובר, חלק ב, חו"מ, סימן יד).[למילואים]
88. משנה למלך, על הרמב"ם, הלכות מכירה, יא, טז; שו"ת בני שמואל, סימנים י, ל ו-ס
שו"ת בני משה, חלק ב, סימן לו.[למילואים]
89. שואל ומשיב, שם; ר' שמואל הלוי, בשו"ת שער יהושע, סימן לה; שו"ת יד יוסף (דייטש),
סימן פה (פ ע"ב); שו"ת הדרת מרדכי, סימן לד; שו"ת ביכורי שלמה, חלק א, יו"ד, סימנים
כב-כד. בעניין ערבות על רווחים, ראה עוד בפרק ו, 4.[למילואים]
90. אהל יצחק, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, יג.[למילואים]
91. שו"ת שער יהושע, סימן לו, בסופו.[למילואים]
92. כפי שנראה בסעיף 8, פרק ג, 1.
93. מחנה יהודה, קלא, טז; ר' צבי הירש מגלונא, בשו"ת יריעת האוהל, סימן ב (הובא בשו"ת
שואל ומשיב, מהדורא א, חלק ג, סימן קסב).[למילואים]
94. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות לח; שו"ת יריעת האוהל, סימנים א ו-ג; שער אשר,
חלק ב, דרוש טז (כ ע"ג); תיקון סופרים, מקרא סופרים, דף צז ע"ג; רי"ז שטרן, בשו"ת עטרת
יצחק, סימן יט.[למילואים]
95. כפי שראינו בסעיף 1(א), פרק א.
96. רי"ז שטרן, שם.[למילואים]
97. כנסת הגדולה, חו"מ, קכט, הגהות בית יוסף, אות יט; שו"ת זרע יעקב, סימן נט; בית יעקב
(אסטרין), על ש"ך, חו"מ, קכט, ס"ק יב; מטה שמעון, קכט, הגהות בית יוסף, אות טז; שו"ת
יד יוסף (דייטש), סימן פה (דף פ ע"א וע"ג, עיין שם); שו"ת שואל ומשיב, מהדורא ד, חלק א,
סימן מה (דף מח ע"ד).[למילואים]
98. שו"ת עמודי אור, סימן קה, אות ב; שו"ת יריעת האוהל, סימנים א ו-ג; שו"ת עטרת יצחק,
סימנים יח-יט.[למילואים]
100. שו"ת יריעת האוהל, שם; רי"ז שטרן, בשו"ת עטרת יצחק, סימן יט.[למילואים]
101. שו"ת מים רבים, חו"מ, סימן יב. הוא מסתמך על שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן פט
(הובא בבית יוסף, חו"מ, ס, ט), הקובע עיקרון זה לגבי התחייבות שאינה קצובה.
102. שו"ת בגדי כהונה, חלק א, חו"מ, סימן י; פתחי החושן, הלכות הלוואה, פרק יג, הערה
מט. הם מסתמכים על העובדה שהרמ"א, חו"מ, ס, ב, חולק על הרשב"א שם. גם ר"י נשר,
בפסקי דין של בתי הדין הרבניים, כרך ט, עמ' 49, מזכיר את הפטור של דבר שאינו קצוב, אף
שבנידונו היה זה קנס חדשי שהתחייב הערב לשלם, ולא היה הדבר ידוע כמה יימשך העניין.
103. שהסברנו בסעיף 1(א), פרק א.
104. רשב"ם, ב"ב קעד ע"ב; יד רמה, ב"ב, פרק י, סימן קלט. הרשב"ם ציטט את לשון הגמרא
ביבמות קיח ע"ב: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו [=עדיף לחיות בצוותא מלחיות
באלמנות]"; יד רמה הסתמך על האמור ביבמות קיג ע"א: "יותר ממה שהאיש רוצה לישא,
האשה רוצה לינשא".
105. לנקודה זו התכוון כנראה נימוקי יוסף, ב"ב פג ע"א (בדפי הרי"ף).[למילואים]
106. גיטין נ ע"א; ב"ב קעד ע"ב; ערכין כג ע"ב. ספר הערבות והקבלנות, פרק לא, הביא דין
זה; שאר הפוסקים שהביאוהו יצוינו בהמשך, בקשר לחריגים.[למילואים]
107. השגות הראב"ד, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ו, ועל הלכות אישות, יז,
ט.[למילואים]
108. כפי שנראה בסעיף 3, פרק ד.
109. מגיד משנה, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, שם, בהסבר דעת הראב"ד.
112. שו"ת מהרש"ך, חלק א, סימן קלז; אהלי יהודה, ערך ערב; מחנה אפרים, הלכות ערב,
סימן א; יד המלך (לנדא), על הרמב"ם, הלכות אישות, שם; מרכבת המשנה, על הרמב"ם,
הלכות מלווה ולווה, כה, ז.
113. לחם משנה, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ו.
116. גיטין מט ע"ב; ב"ב קעד ע"ב; ערכין כג ע"ב.[למילואים]
117. השגות הראב"ד, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, שם.[למילואים]
118. הרמב"ם (שצוין בהערה 107).[למילואים]
119. שו"ע והרמ"א, אהע"ז, קב, ו.
120. שו"ת שבות יעקב, חלק א, סימן קיא, וחלק ב, סימן קנ.[למילואים]
121. שו"ת מבי"ט, חלק א, סימן שלט. שתי הדעות הובאו בהגהות ר' עקיבא איגר, אהע"ז,
קב, ו, בספר יקר הערך, ערכין כג ע"ב, פחות שבערכין, דף עט ע"ב (בדפי הספר), וביד אהרן,
אהע"ז, קב, הגהות הטור, אות לא.
122. שער המלך, על הרמב"ם, הלכות מכירה, כב, י.
123. גיטין מט ע"ב; ב"ב קעד ע"ב; ערכין כג ע"ב.[למילואים]
124. רמב"ם, הלכות אישות, יז, ט; רמב"ן, המובא במגיד משנה, על הרמב"ם, שם; טור,
אהע"ז, קב; שו"ע, אהע"ז, קב, ו.[למילואים]
125. טור, שם. על "תן לו ואני קבלן", ראה סעיף 8 שם.
126. חידושי הרמב"ן, חידושי הרשב"א, תוספות, חידושי רבנו קרשקש, חידושי הר"ן - גיטין
מט ע"ב; נימוקי יוסף, ב"ב פא ע"ב (בדפי הרי"ף).[למילואים]
128. רמב"ם, טור ושו"ע (שצוינו בהערה 124). הדין הובא גם בשו"ת שער יהושע, סימן סא,
בסופו.
129. כפי שנסביר בסעיף 8, פרק ג, 1.
130. כפי שראינו בסעיף 1(א), פרק א, 1.
131. חידושי הר"ן, וחידושי רבנו קרשקש, גיטין מט ע"ב; תפארת שמואל, על טור, חו"מ,
קלא, א; מחנה יהודה, קכט, ו (קו ע"ד); מרכבת המשנה, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה,
כה, ז; מחנה אפרים, הלכות ערב, סימן ב; תיקון סופרים, מקרא סופרים, דף קז ע"ג. אך
בסעיף 8, פרק ג, 1, נראה שיש אומרים, שגם קבלנות היא אסמכתא; הם יצטרכו לסמוך על
הנימוק הבא.
132. ר' יונתן מלוניל (מובא בשיטה מקובצת, ב"ב קעד ע"ב); חידושי הר"ן, גיטין מט ע"ב;
נימוקי יוסף, ב"ב פא ע"ב (בדפי הרי"ף); שו"ת שואל ומשיב, מהדורא ד, חלק א, סימן מה,
בסופו.[למילואים]
133. הדגישו זאת: מחנה יהודה, קכט, יט, כבוד יום טוב, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה,
כה, א, ושונה הלכות, חלק ב, דף ה ע"ב, מפני שנתיבות משפט, על ספר מישרים, נתיב כג, חלק
ג (דף קיד), כתב ההיפך, בדעת הטור.
134. יד רמה, ב"ב, פרק י, סימן קנד.
135. ראה בסעיף 8, פרק ג, 2, בעניין הלשון "אני אתן" בקבלנות אחר מתן מעות. אף כאן,
אין צורך בהוראה למסור כסף, שהרי אין כאן מסירת כסף. הסיבה שנקטו הפוסקים בלשון
"הינשאי לו, ואני אתן" בקבלנות שבשעת הנישואין היא, שברצון הקבלן להתחייב רק
כשתינשא האשה; ואילו כאן אין צורך בהודעה כזאת, כיוון שהוא רוצה שתחול הקבלנות
מיד.
136. דרך זו רמוזה במחנה יהודה, קכט, יט. אך היא אינה טובה לדעות שנביא בסעיף 8,
פרק ג, 4, לפיהן אי אפשר ליצור קבלנות גמורה בהתנאה כזאת.[למילואים]
137. תוספות, גיטין נ ע"א (ד"ה מצווה); הגהות מיימוניות, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה,
כה, אות ז; ספר מישרים, נתיב כג, חלק ג; ספר האגודה, גיטין, סימן פד; תורת חיים, ב"ב קעד
ע"ב; יד המלך (לנדא), על הרמב"ם, הלכות אישות, שם; אשל אברהם (ניימרק), ב"ב קעד ע"ב;
הפלאה שבערכין, ערכין כג ע"א, בסופו; מוצל מאש, ערכין כג ע"א (ד"ה ותיפוק).[למילואים]
139. ישועות יעקב, אהע"ז, קב, ס"ק ג; יד המלך, שם; מחנה יהודה, קכט, ו; הפלאה, קונטרס
אחרון, קב, ס"ק י; נתיבות משפט, על ספר מישרים, נתיב כג, חלק ג (קיג ע"ב, כמובא ביד דוד,
גיטין נ ע"א); מעיל שמואל (שפירא), גיטין נ ע"א; אהלי יהודה, ערך ערב; שו"ת עולת שמואל
(פלורנטין), חו"מ, סימן א.[למילואים]
141. ספר העיטור, ערב, ליד אות פג; חידושי הרשב"א, גיטין נ ע"א; ספר התרומות, שער לה,
חלק א, אות א; הגהות מיימוניות, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, אות ז; חידושי רבנו
קרשקש, גיטין מט ע"ב; חידושי הר"ן, גיטין מט ע"ב; חידושי הריטב"א, ב"ב קעד ע"ב (הובא
בנימוקי יוסף, ב"ב פב ע"א, בדפי הרי"ף); המאירי, ב"ב קעד ע"ב (עמ' 717); הריא"ז, המובא
בשלטי הגיבורים, ב"ב פא ע"ב (בדפי הרי"ף); ספר האגודה, גיטין, סימן פו; ספר מישרים,
נתיב כג, חלק ג; מגיד משנה, על הרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ו (הובא בשונה הלכות,
חלק ב, דף ד ע"ד); בית יוסף, אהע"ז, קב; ב"ח, אהע"ז, קב; שי למורא, קכט, ו (קיח ע"ג);
שו"ת ר"מ גלנטי, סימן לט; משחא דרבותא, חלק ב, חו"מ, סימן יב (קלג ע"ד); שושנת יעקב,
קכט, ה.[למילואים]
142. מחנה יהודה, קכט, ו.[למילואים]
143. קרית מלך רב, על הרמב"ם, הלכות אישות, שם.[למילואים]
145. הפלאה, קונטרס אחרון, קב, ס"ק י.[למילואים]
147. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות א, הובא בעיניים למשפט, ב"ב קעד ע"ב, ציון נ.
צריך להוסיף, שלגבי הבעל אין הנישואין תמיד לתועלת, שלא כבאשה, שאליה מתייחסים
הכללים שהבאנו בהערה 104.
148. אור זרוע וספר התרומות, שם; ר' אליעזר ממיץ (הובא בפסק של ראבי"ה, בתשובות
ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת, סימן קח, באור זרוע, חלק א, סימן תשנב, אות ד, במרדכי,
ב"ב, סימן תרנא, ובשו"ת מהר"ם מינץ, סימן לג); הגהות מיימוניות, על הרמב"ם, הלכות
אישות, יז, אות ז; הגהות אשרי, ב"ב, פרק י, סימן מד; פסקי רקנטי, סימן רצב.[למילואים]
149. הראב"ן ור' יואל הלוי, הובאו בראבי"ה, בהגהות מיימוניות, במרדכי ובאור זרוע שם.
הראב"ן מסכים, שגם המגרעת האחרת פוטרת, דהיינו שאם אין חיסור ממון, הערב פטור -
ראה פסקה 4, לעניין ריבית.[למילואים]
150. רמ"א, אהע"ז, קב, ו.[למילואים]
151. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות א, הובא בבית יוסף, חו"מ, קכט, מחודש ד; רמ"א,
אהע"ז, קב, ו. ההסבר שכתבנו רמוז בסמ"ע, קכט, ס"ק יג, הכותב: "עדיין לא נעשה מעשה על
ידו".
152. סמ"ע, קכט, ס"ק יג, כמוסבר בחלקת מחוקק, אהע"ז, קב, ס"ק יט (הובא בבית שמואל,
אהע"ז, קב, ס"ק כא, ובשו"ת מים רבים, אהע"ז, סימן ח), וביתר הרחבה בשו"ת עטרת
חכמים, אהע"ז, סימן כז.
155. כפי שנראה בסעיף 3, פרק ד.
156. ההשוואה לערב אחר מתן מעות, מקורה בביאור הגר"א, חו"מ, קכט, ס"ק
יח.[למילואים]
157. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות א (הובא בש"ך, חו"מ, קכו, ס"ק עח); חידושי רבנו
קרשקש, גיטין מט ע"ב; לבוש, חו"מ, קכט, ה; ש"ך, חו"מ, קכט, ס"ק טו (הובא בשער משפט,
קכט, ס"ק ג); מחנה אפרים, הלכות ערב, סימן ב (בסוף הגהת בן המחבר); שו"ת מהריא"ז
ענזיל, סימן פד; דמשק אליעזר (ליפשיץ), חו"מ, קכט, ה; שו"ת דברי מלכיאל, חלק ו, סימן
סא; אהלי יהודה, ערך ערב; אמרי בינה, דיני טוען ונטען, סימן יד; פעמוני זהב, קכט, ח; ערוך
השולחן, חו"מ, קכט, י.[למילואים]
159. ספר העיטור, ערב, ליד אות פז; ספר מישרים, נתיב טו, חלק א; חידושי הריטב"א, ב"ב
קעד ע"ב (הובא בנימוקי יוסף, ב"ב פב ע"א, בדפי הרי"ף); סמ"ע, קכט, ס"ק יז (הובא בשו"ת
ביכורי שלמה, חלק א, יו"ד, סימן כז, אות יב); שו"ת מנחת שי (שור), חלק א, סימן לח; שו"ת
מעשה חייא, סימן כב.[למילואים]
160. מגילה כו ע"ב; ב"מ טז ע"א.
161. ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות א (אלא שהוא עצמו אינו סובר כך - עיין
שם).[למילואים]
162. רמ"א, חו"מ, קכט, ה.[למילואים]
163. חידושי הר"ן, גיטין מט ע"ב, נוקט, שאומר: "הריני לך קבלן גמור ליפרע ממני
תחילה".[למילואים]
164. בשאלה זו נדון בסעיף 8, פרק ג, 1.
165. חידושי הר"ן, גיטין מט ע"ב; חידושי רבנו קרשקש, גיטין מט ע"ב (ד"ה וקבלן); מחנה
אפרים, הלכות ערב, סימן ב; שושנת יעקב, קלב, ג (ס"ק א).[למילואים]
166. יפה ענף, מערכת ערבות, אות ב; דברי משפט, קכט, ה.[למילואים]
167. מחנה אפרים, הלכות ערב, סימן ב.
168. שו"ת נאות דשא, סימן סז, עוסק במי שהתחייב לשלם לחברו תמורת השתדלותו להשיג
עבורו מסמך כלשהו מן השלטון, ואחר ערב בעדו, והוא מתייחס לזה כאל ערבות רגילה. צריך
לומר, שהסיבה לכך היא, שהיו למשתדל הוצאות בנסיעה וכיוצא בזה, ואין זו מתנה.
169. שו"ת מהר"י ברונא, סימן רמ (כי הפועל מוותר לו על גופו); ש"ך, חו"מ, קכט, ס"ק יב;
נתיבות המשפט, קכט, ס"ק ד.[למילואים]
170. הראב"ן, חלק התשובות, סימן קד. הביאו אותו: שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (מהדורת
בלוך), שער א, סימן נה (ובדפוס פראג, סימן שצד); מרדכי, ב"מ, סימן שלג; אור זרוע, ב"מ,
סימן רח; בית יוסף, יו"ד, קע; ש"ך, יו"ד, קע, ס"ק ה; שו"ת חסד לאברהם (אלקלעי), יו"ד,
סימן יד (קא ע"ג); אבני מילואים, כט, ס"ק ז; שו"ת אבני נזר, אהע"ז, סימן תד, אות יד; אהבת
ציון (קליין), קידושין ז ע"א. שו"ת מהריא"ז ענזיל, סימן פד, כותב דין זה מעצמו.[למילואים]
171. הראב"ן, שם.[למילואים]
173. שו"ת הרדב"ז, סימן ריח.[למילואים]
175. עיין אנציקלופדיה תלמודית, ערך דבר שלא בא לעולם, הערה 105.
176. ערך לחם, חו"מ, קכט, ה; שו"ת זרע יעקב, סימן נט. יצוין שיש מחלוקת בשאלה אם
קניין מועיל לדבר שלא בא לעולם יחד עם דבר שבא לעולם - עיין באנציקלופדיה תלמודית,
שם, הערה 54.[למילואים]
177. ש"ך, חו"מ, קכט, ס"ק יב (הובא בשו"ת כוכב מיעקב, סימן מז); נתיבות המשפט, סימן
פא, ס"ק ט, וסימן קכט, ס"ק ד (הובא בשו"ת עטרת יצחק, סימן יח, ובשו"ת ביכורי שלמה,
חלק א, יו"ד, סימנים כב ו-כד).[למילואים]
178. קצות החושן, סימן קכט, ס"ק ב (ובמשובב נתיבות שם), וסימן פא, ס"ק ל, בסופו; שו"ת
עמודי אור, סימן קה, אות א; שו"ת הדרת מרדכי, סימן לד; אולם המשפט, על ש"ך,
שם.[למילואים]
179. הכוונה למקרה שהפקעת המחיר אינה בגדר "אונאה", אבל אם לפי דיני אונאה, הקונה
אינו חייב לשלם את המחיר המופקע, ברור שאף הערב יופטר מכך.
180. שו"ת מהריא"ז ענזיל, סימן פד; כסף הקדשים, קכט, ח.[למילואים]
181. תשובת ר' יהושע וואלק כהן (בעל הסמ"ע), בשו"ת הב"ח, סימן קלד, בנוגע לערב בעד
השואל חפץ - ראה סעיף 17, הערה 7.[למילואים]
182. שו"ע, חו"מ, רכז, כג.[למילואים]
183. הפוסקים דיברו על קרקע, משום שבדרך כלל רק הקונה קרקע דורש אחריות; אך
הנימוקים הניתנים לדין, טובים גם למיטלטלין.[למילואים]
184. רמב"ם, הלכות מלווה ולווה, כה, ז, הובא בספר התרומות, שער לה, חלק א, אות ה,
ובטור, חו"מ, קלא, יא. וכך פסק בשו"ע, חו"מ, קלא, ט.[למילואים]
185. כך הסביר במגיד משנה, על הרמב"ם, שם, את האסמכתא.[למילואים]
186. כך מוכח מן העובדה שהרמב"ם מחייב בקניין רק אם ערב על הכסף, כפי שנביא ליד
ציון הערה 196. אף על פי שערב אחר מתן מעות שעשה קניין חייב למרות האסמכתא (ראה
סעיף 3, פרק ד, 1), האסמכתא כאן היא יותר חמורה, כפי שהסביר הבית יוסף - ראה להלן -
והיא כנראה חמורה מכדי שיוכל קניין לבטלה.[למילואים]
187. תיקון סופרים, מקרא סופרים, דף צח ע"א; שו"ת עטרת חכמים, אהע"ז, סימן
כז.[למילואים]
188. כפי שהסברנו בסעיף 1(א), פרק א.
189. מגיד משנה, על הרמב"ם, שם (הובא בשו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן קטז, בשו"ת ר"מ
גלנטי, סימן סא, ובשו"ת בית יצחק, חו"מ, סימן סה, אות א).[למילואים]
190. טור, חו"מ, קלא, יא (הובא בשו"ת מהרי"ק החדשים, סימן כז).[למילואים]
191. דרישה, על הטור, שם; גידולי תרומה, על ספר התרומות, שער לה, חלק א, אות ה
חידושי ר"י אלמידה, דף ז ע"א (הובא במטה שמעון, קלא, הגהות בית יוסף, אות טו); שו"ת
מנחת העומר, חו"מ, סימן לז (דף נ ע"א ודף נא ע"א).[למילואים]
192. נקודה זו הוסיפו צדק ומשפט, קלא, ט, ור' יעקב אבן צור, בשו"ת מנחת העומר, חו"מ,
סימן לז.
193. רב ברכות, מערכת ע, אות ב. הוא מקביל זאת לעומת הסיכון בערבות על חוב רגיל -
הסיכון שיירד החייב מנכסיו - דבר שאי אפשר לברר בחקירה מוקדמת.
194. בית יוסף, על הטור, שם, וכסף משנה, על הרמב"ם, שם.[למילואים]
195. השגות הראב"ד, על הרמב"ם, שם. כך פסק גם רמ"א, חו"מ, קלא, ט.[למילואים]
196. רמב"ם ושו"ע (שצוינו בהערה 184).
197. כך נראה מדברי פרישה, על הטור, שם. צריך להוסיף, שהסיבה שדרוש כאן קניין, שלא
כבהתחייבות רגילה שאינה מותנית (שו"ע, חו"מ, מ, א), היא, שיש כאן חסרון בגמירת דעתו
של הערב: הוא משער, שהקונה ידרוש ממנו תשלום רק אם יילקח ממנו הנכס, ויש מעין
התנאה סמויה של ההתחייבות.[למילואים]
The Jewish Legal Heritage Society