מורשת המשפט בישראל
סדנאות במשפט העברי
חקיקה ישראלית
The Jewish Legal Heritage Society
בנושא
סרבני גט וכפיית גט
בעריכת
פרופ' נחום רקובר
ספרית המשפט העברי
תשס"ט-2009
תוכן העניינים
חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג-1953, סעיף 6
הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון - הפקעת זכויות), התשס"ד-2004 (הצעת חוק של ח"כ אורית נוקד)
א. הפקעת קידושין
תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי, עמוד א
רש"י, שם
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ג, עמוד א
רש"י, שם
בית הבחירה, כתובות דף ג עמוד א, ד"ה כל שאמרו
דרכי משה, אבן העזר, סימן ז, ס"ק יג
תשב"ץ, חלק ב, סימן ה
שו"ת המבי"ט, חלק א, סימן רו
שו"ת מהר"י בן לב, חלק א, סימן קכו
ידי אליהו, סימן סו
שו"ת צמח צדק, אבן העזר, חלק ב, סימן קלה
שו"ת הסבא קדישא, חלק ג, סימן לא
שו"ת ומצור דבש, אבן העזר, סימן ו
שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ב, אבן העזר, סימן פז
ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "זה סיני" (ירושלים תש"ס)
בית הדין הרבני העליון, תיק מס' סג/3276 מיום 11.11.03 (תחומין כח עמ' 83-84)
ב. "כופין עד שיאמר רוצה אני"
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מז, עמוד ב - דף מח, עמוד א
רשב"ם, שם
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פח, עמוד ב
רש"י, שם
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ, עמוד א
רש"י, שם
רמב"ם, הלכות גירושין, פרק ב, הלכה כ
ג. אימתי כופין
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף עז, עמוד א
רש"י, שם
רמב"ם, הלכות אישות, פרק יד, הלכה ח
תוספות, מסכת כתובות, דף ע, עמוד א, ד"ה יוציא
בית הדין הרבני האזורי חיפה (הדיינים א' אטלס, י' שחור, ד' דומב), דברי משפט ב (תשנ"ו), עמ' קלה
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנד, סעיף ה
שו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק א, סימן קטז
שו"ת ישכיל עבדי, חלק ו, סימן צו
ד. מידתיות בכפייה
תורת גיטין, סימו קלד, סעיף ד
שו"ת צמח צדק, אבן העזר, סימן רסב
שו"ת היכל יצחק, אבן העזר, חלק א, סימן ב, אות טו
שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן קלז
שו"ת מנחת יצחק, חלק ח, סימן קלו
שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן רי
ה. סוגים של כפייה
שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן רעו
תשב"ץ, חלק א, סימן א
שו"ת הרשב"ש, סימן שלט
שו"ת בגדי ישע, סימן לו, ס"ק ה
שו"ת בית אפרים, אבן העזר, תניינא, סימן עג
שו"ת דברי נחמיה, אבן העזר, סימן לב
ו. כפייה ממונית
תולדות אדם וחוה, נתיב כד, חלק א, בסופו
שו"ת צמח צדק, אבן העזר, סימן רסב, אות ג
שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן קו
ז. כפייה על ידי מאסר בשל זילות בית דין
שו"ת ישכיל עבדי, חלק ו, סימן צו
ח. הרחקות רבינו תם
ספר הישר, חלק התשובות, סימן כד
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנד, סעיף כא
ביאור הגר"א, אבן העזר, סימן קנד, ס"ק סז
שו"ת מהריב"ל, חלק ב, סימן יח
שו"ת היכל יצחק, אבן העזר, סימן קנז
שו"ת יביע אומר, חלק ז, אבן העזר, סימן כג
שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן כז
ט. מניעת טובה
הגהות מרדכי, גיטין, רמז תסט
שו"ת מהרי"ק, שורש קסו
י. הסכם קדם נישואין - בעל שקיבל על עצמו לשלם קנס אם לא יגרש
בית יוסף, אבן העזר, סימן קלד
תורת גיטין, סימן קלד, סעיף ד
שו"ת שואל ונשאל, חלק ה, אבן העזר, סימן מד
שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג, סימן מד
נוסח הסכם קדם-נישואין
יא. כפייה ע"י ברירת מזונות
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קלד, סעיף ד
שו"ת משאת בנימין, סימן כב
שו"ת המבי"ט, חלק ב, סימן רו
פסקי דין רבניים, כרך י, עמוד 128
חקיקה ישראלית
חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג-1953, סעיף 6
ציווה בית דין רבני בפסק-דין סופי לכפות איש לתת גט פיטורין לאשתו או לכפות אשה לקבל גט פיטורין מאישה, רשאי בית משפט מחוזי, כתום ששה חדשים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו.
חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, סעיפים 2-1
ציות לפסק דין של גירושין
1. (א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה - פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2, צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה כמשמעותו בסעיף 2א, או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה... כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד...
(ב) לענין סעיף זה, אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.
(ג) קבע בית דין רבני בפסק דין, שאשה תקבל גט מבעלה, והאשה לא קיימה את פסק הדין, רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדה צו הגבלה...
תוכנו של צו הגבלה
2. (א) מבלי לגרוע מסמכותו של בית הדין הרבני לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), התשט"ז-1956, רשאי בית הדין הרבני, בצו הגבלה, לפגוע בזכויות המפורטות להלן, כולן או מקצתן, לתקופה ובתנאים שיקבע:
(1) לצאת מן הארץ;
(2) לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים...;
(3) לקבל, להחזיק או לחדש רשיון נהיגה;
(4) להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין...;
(5) לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין...;
(6) לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק...;
(7) היה האדם שנגדו ניתן צו ההגבלה אסיר או עצור -
(א) לקבל חופשה מיוחדת...;
(ב) לקבל ולשלוח מכתבים...;
(ג) לקבל מבקרים פרט לאלה: עורך דין, איש דת, טוען רבני...;
(ב) בלי לגרוע מסמכותו של בית הדין... רשאי בית הדין הרבני, בצו הגבלה -
(1) להטיל, על אף האמור בכל דין, עיקול על גמלה או קצבה...;
(2) לצוות על תפיסת כל נכס מנכסיו של מי שניתן נגדו הצו...
הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון - הפקעת זכויות), התשס"ד-2004 (הצעת חוק של ח"כ אורית נוקד)
הוספת סעיף 5א
1. בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 אחרי סעיף 5 יבוא:
"הפקעת זכויות
5א. (א) ציווה בית דין רבני בפסק דין סופי לכפות או לחייב איש לתת גט פיטורין לאשתו, והגט לא ניתן כתום שנה מיום מתן הצו, יופקעו למפרע הזכויות בכסף, או בשווה כסף, שבו קידש הבעל את אישתו."
דברי הסבר
1.
עמדת ההלכה, לפיה הבעל הוא המגרש ואין רשות אחרת היכולה לבטל את הנישואין או להפסיקם, מעניקה לבעל כוח על פני אשתו. גם כשפוסק בית-הדין שעל הבעל לגרש את אשתו, פעמים רבות אין הוא עושה כן, והאישה נותרת בעגינות.
2.
אחת הדרכים לבטל את כוחו זה של הבעל היא לעשות שימוש בסמכותו של בית-הדין להפקיר ממון של הפרט. באופן ספציפי: בית הדין יפקיר את כסף הקידושין שבו קידש הבעל את אשתו. כך לא תהיה האישה נחשבת כמקודשת מעולם ולא תהיה עוד תלויה ברצונו של האיש לגרשה. כיום, מסיבות שונות, בתי הדין כמעט ולא עושים שימוש בסמכותם זו.
3.
לציבור יש סמכות מקבילה לבתי-הדין בעניין הפקרת ממון. לפיכך מוצע שהכנסת תשתמש בכוחה זה להפקיע ממון: אם הבעל לא נותן גט במשך פרק זמן מסוים שייקבע בחוק, מיום שבו יצא בבית הדין הרבני העוסק בכך, פסק של חיוב או כפיית גט, יופקעו למפרע זכויותיו בממון או בשווה הממון שבו קידש את אשתו (דהיינו הטבעת).
4.
יש להניח, ויש לכך גם סימוכין בהלכה, שבהינתן קיומה של סמכות להפקרת קידושין יסכימו הבעלים גם לתת גט כהלכתו ביודעם שלא תהיה עוד כל תועלת בסירובם לעשות כן.
5.
ההצעה באה לאזן בין הצורך לשמור על סמכותם של בתי הדין הרבניים בענייני נישואין מחד, לבין הצורך החברתי, המוסכם על הכל, לסילוק העוול הנעשה לנשים המעוכבות ומסורבות גט. בנוסף לכך באה כאן לידי ביטוי העובדה שהמדינה לא תוכל להסכים לביזוי פסקי-הדין הניתנים בידי רשות שיפוטית שלה.
א. הפקעת קידושין
תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי, עמוד א
ההיא עובדא דהוה בנרש, ואיקדישה כשהיא קטנה, וגדלה ואותביה אבי כורסייא, ואתא אחרינא וחטפה מיניה, ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם, ולא הצריכוה גיטא מבתרא! אמר רב פפא: בנרש מינסב נסיבי והדר מותבי אבי כורסייא. רב אשי אמר: הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.
רש"י, שם
אבי כורסייא - באפריון. וקס"ד כשאר חופות שעדיין לא בעלה, ואפ"ה לא הצריכוה גיטא מבתרא. אלמא חלו קדושי קמאי.
מינסב נסבי - ונתקדשה בבעילה משגדלה.
וקא אפקעינהו לקידושין מיניה - דכל דמקדש תולה בדעת חכמים הוא, דהא כדת משה וישראל קאמרינן, ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעלה לא ניהוי קידושין.
תינח דקדיש בכספא - איכא למימר דאפקעינהו לקידושין ושוו מעות מתנה דהפקר ב"ד היה הפקר.
קדיש בביאה - מאי הפקר ב"ד איכא למימר.
שויוה לבעילתו בעילת זנות - והוא בדעתם תלה.
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ג, עמוד א
ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא להוי גט, ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא? אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח קדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.
רש"י, שם
דמדאורייתא לא הוי גיטא - שמצינו טענת אונס מן התורה, שנאמר (דברים כב): "ולנערה לא תעשה דבר".
כל המקדש - כל המקדש אשה על דעת שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה, שיהיו קיימין קידושין לפי דברי חכמים, ויהיו בטילים לפי דברי חכמים, על ידי גיטין שהכשירו חכמים.
ואפקעוה רבנן לקידושין - כשיבא גט כזה אחריהם.
תינח - למימר אפקעתא כדקדיש בכספא, דנימא גט זה עוקר הקידושין ועושה מעות מתנה מעיקרן.
קדיש בביאה מאי - אפקעתא מעיקרא איכא? בשלמא על ידי גט כשר, אע"פ שהקידושין קיימים עד עכשיו, גזירת הכתוב היא שהגט כורתו ומתיר איסורו מכאן ולהבא. אבל זה שאינו גט מן התורה, ואתה מכשירו מפני דעתו של זה שקידשה על דעת חכמים ושביטלו על פי חכמים, צריך אתה לומר שמעיקרן לא יהו קידושין, ואי קדיש בביאה ואתה עוקר קידושין למפרע, מה תהא על ביאתו?
שויוה רבנן לבעילתו - למפרע על ידי גט שהוא מדבריהם, בעילת זנות. ויש בהן כח לעשות כן. שהרי הוא תלה בהן. שמעתי כל רבותי מפרשים דקדיש בכספא, דקידושי דרבנן נינהו. ואי אפשר לומר כן. חדא, דגזירה שוה היא, קיחה קיחה משדה עפרון (קידושין דף ב), וכל הלמד מגזירה שוה כמו שכתוב מפורש הוא לכל דבר. ועוד, אי דרבנן נינהו, היאך סוקלין על ידו ומביאין חולין לעזרה על שגגתן, וסוף סוף כי קא משנינן שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות על כרחך צריך אתה לפרש כמו שפירשתי, שהקידושין נעקרין מעיקרן ולא מכאן ולהבא. והמפרש לומר שויוה רבנן לכל מקדשי בביאה בעילת זנות - טעות גמור הוא, ובא להתיר אשת איש המתקדשת בביאה בלא גט מן הטעם הזה, ולא מצינו זאת בהתלמוד.
בית הבחירה, כתובות דף ג עמוד א, ד"ה כל שאמרו
ר' מנחם המאירי, ה"א ט' (1249) - פירפיניאן, ע"ה (1315). מגדולי מפרשי התלמוד בפרובינציה.
כל שאמרו אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה - לא סוף דבר בכגון זו, שיש כאן גט אלא שמן הדין לא היה גט כשר - אלא אף במקום שאין גט כלל. ואע"פ שגדולי עולם כתבו דווקא במקום שיש גט כל דהו, אתה למד דברינו ממה שאמרו ביבמות... [=שהפקיעו במקום שלא ניתן גט כלל]... ומכל מקום גדולי ספרד כתבו, שכל שהקידושין נעשין שלא כהוגן, יוצאה בלא גט; אבל כל זמן שהקדושין כהוגן, ומצד המאורע שאירע אחר כן מפקיעין קידושיה - דוקא בגט כלדהו...
ואין מקום למה שהקשו בחידושין, מאי האי דהכא דאצרכוה גיטא והתם לא אצרכוה גיטא - שבזו שבכאן לא באה ההפקעה אלא מצד הספק שנולד לנו בגט, ואין אנו צריכים למה שתירצו דהתם לא קיימא בחזקת אשת איש והכא קיימא בחזקת אשת איש.
דרכי משה, אבן העזר, סימן ז, ס"ק יג
ר' משה איסרליש, קראקא, רפ"ה (1525) לערך - של"ב (1572). גדול פוסקי אשכנז בדורו, ובעל המפה על השולחן ערוך. בהכרעותיו התבסס גם על הפסיקה האשכנזית, ובכך נעשה השולחן ערוך ספר מקובל על כל עם ישראל.
...דסמכו [להתירן נשים שנשבו בגזירות אוסטרייך, אף לבעליהן כהנים] אהא דאמרינן כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ויש ביד בית דין לאפקועי קידושין מינייהו, והוי כפנויות. ואף אם זנו, מותרות לבעליהן.
תשב"ץ, חלק ב, סימן ה
ר' שמעון בר' צמח דוראן, ספרד קכ"א (1361) - אלג'יר ר"ד (1444). מגדולי חכמי ספרד באלג'יר.
...משום חומר העריות יש לחוש שמא בעינן בי דינא דאלים לאפקועי ממונא, כבי דינא דר' אמי ור' אסי. ואם לענין ממון אנו סומכין בהפקעה זו בכל בי"ד, אפילו הכי בענין קידושין יש להחמיר... דתנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא, גבי איסורא לחומרא. ומפני שאנו מדמין אין אנו יכולין לעשות מעשה.
שו"ת המבי"ט, חלק א, סימן רו
ר' משה מטראני, ר"ס (1500) - ש"ם (1580). מגדולי חכמי ארץ ישראל. רב בצפת.
אם ההסכמה היתה בפירוש שלא יהיו קידושין ושהיו מפקירין בי"ד ממון המקדש בהסכמת החכם שבעיר... [אבל] לא נשמע בדורות שבאו אחריהם שיקֵלו בדבר זה, כי לא סמכו הקהילות ובית דינם על עצמם להפקיע ולהפקיר ממון לענין קידושין, דחמירא איסורא, ובעינן בי"ד מומחין. וכל שכן בדורותינו, שנתמעטו הלבבות, והיה צריך הסכמת כל חכמי הגלילות להקל, כמו שכתב הריב"ש ז"ל. ואיך יעלה על דעת שום חכם או דיין שבדורנו זה להקל ולסמוך על הסכמתו... וכן הר"י קולון ז"ל הוכיח ודיבר קשות על רב מפורסם בדורו שרצה להקל בענין זה.
שו"ת מהר"י בן לב, חלק א, סימן קכו
ר' יוסף בן לב, ר"ס (1500) לערך - ש"ם (1580) לערך. מגדולי חכמי ההלכה בטורקיה. כיהן ברבנות בקושטא וגם בסאלוניקי.
דכל הנהו רבוותא, שלא כתבו ההיא דרבינו תם דבי דינא דרב אמי ורב אסי לאו דוקא וכו', יראה דס"ל דלא אלימי לאפקועי ממונא, אלא הנהו רבנן ודכוותיהו. ולפי זה לאו אלימי בתי דינין שבדורות הללו לאפקועי קידושין... אלא דווקא בית דין חשוב שבדור ההוא דאלימי לאפקועי ממונא ולאפקועי קדושין.
ידי אליהו, סימן סו
ר' אליהו בן דוד גליפפה, נפטר בשנת ת"ק (1740). משנת תס"ד, שימש כסגן הרב הראשי של רודוס.
בכל ההפקעות האמורות בתלמוד, בכולם כתב [רש"י] על ידי גט - משמע מדבריו אלו, דרבנן לא מפקעי קידושין בריקניא, אלא באיזה דבר המנגד אותן. ולכן כתב בכולם דאפקיעום על ידי גט...
דווקא בקידושין הנעשים בעוול וחמס יש כח בידם להפקיעם, דהיינו דלא ליחלו כלל מעיקרא, וליהוו מעות מתנה. אבל בקידושין שכבר חלו כדין וכהלכה, אין כח בידם להפקיעם למפרע, אלא על ידי דבר המנגד לקידושין, דהיינו על ידי גיטין...
על ידי עדות זו של עד אחד מפקיעים קידושין למפרע, כמו הנהו בגיטין רעועים - הכא נמי בעד רעוע מן התורה מטעם היותו עד אחד.
שו"ת צמח צדק, אבן העזר, חלק ב, סימן קלה
רבי מנחם מנדל ב"ר שלום שכנא שניאורסון, תקמ"ט (1789), ליוזני שברוסיה הלבנה - תרכ"ו (1866). נכדו של רבי שניאור זלמן מליאדי בעל ה'תניא'. בשנת תקפ"ח (1828) מונה לאדמו"ר השלישי לחסידי חב"ד, ומשכנו היה בליובביץ'. מספריו: 'צמח צדק' - שו"ת ופסקי דינים, 'דרך מצוותיך', 'ספר הליקוטים'.
משום צנועות ומשום פרוצות סמכו רבנן להפקיע הקידושין על ידי גט כזה. משא"כ בלא גט כלל לא הפקיעו הקידושין. ולכן לא קיי"ל כהנך גאונים הנ"ל דס"ל להפקיע הקידושין בלי שום דבר... גבי כפיית גט דמאיס עלי ג"כ לא סמכינן על הפקעת קידושין, ולא דמי לדין אין אונס בגיטין שסמכו שם על הפקעת קידושין - דהיכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר אין לנו.
שו"ת הסבא קדישא, חלק ג, סימן לא
ר' שלמה אליעזר אלפנדארי, קושטא, תקע"ה (1805) - ירושלים, תר"צ (1930). שימש ראש הרבנים בקושטא ובדמשק, ובזקנותו, סמוך לגיל תשעים, עלה לא"י ונתמנה לראש רבני צפת. הגיע לזקנה מופלגת.
הגם דליכא סרך גיטא - היינו דווקא בההיא, ומשום דאין אנו באים להפקיע זיקת אשת איש ולהתירה לעלמא, דאכתי בחזקת אשת איש קיימא; רק להפקיע איסור דבעל... ואפילו לענין זה נראה דגם לדעתייהו ס"ל דלקושטא דמילתא ל"ש הפקעה, דלא יפקיעו בכה"ג, דהיכן מצינו אפקעתא כה"ג; ומשום הכי הוצרכו הרשב"א וכל הראשונים לתרץ בתירוצים אחרים, ולאו משום אפקעתא... וא"כ אדרבה מוכח מהכא, מהש"ס וכל הראשונים, דלא אמרינן כל המקדש בכל כהאי גוונא.
שו"ת ומצור דבש, אבן העזר, סימן ו
הרב רפאל בן-שמעון, רבאט, תר"ח (1848) - יפו, תרפ"ט (1929). בגיל שש עלה עם אביו לירושלים, ומשנת תר"מ, עם מות אביו, עמד בראש קהילת יוצאי מרוקו בירושלים. שימש כשד"ר לקהילות מרוקו, והקים את "דובב שפתי ישנים" להוצאה לאור של כתבי חכמי מרוקו. משנת תרנ"א שימש כרב הראשי במצרים.
אם באנו להחמיר עד דיוטא האחרונה כסברת מהריב"ל ז"ל, נמצאת אתה אומר בדבר קולו, ותהיה אשת איש מזנה? ובלי ספק, לוּ עיני מהריב"ל ז"ל ראו את הדור האחרון שאנחנו שרויים בתוכו ואת שפלות אומתנו מבלי מושיע להעמיד משפטי הדת על תילם, גם הוא היה הראשון למייסדי התקנה של ההפקעה, ובפרט שגם התקנה היא דת ודין על פי התורה.
שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ב, אבן העזר, סימן פז
ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל, תר"ם (1880) - תשי"ג (1953). כיהן כ'ראשון לציון', הרב הראשי הספרדי לישראל.
תקנת עגונות חשובה מאד בעיני חכמינו ז"ל, לעומת זאת חשובה עוד יותר תקנת האישות. ואם יאמרו חכמים שאשה המקודשת לאיש באופן המועיל עפ"י דין תורה, תצא בלא כלום, הרי זה מביא הפקרות בקשר הנישואין, ונפיק חורבא גדולה, שכל העם יזלזלו באיסור זה וירבו ממזרים בישראל. לתכלית זו הרבו חכמים חומרות בכתיבת הגט, כדי לגדור חומה זאת לבל יתהווה בה שום פרץ, ולמען יהיה איסור זה חמור מאד בעיני כל העם שלא יהרסו לזלזל בו להתיר אשת איש. וכמ"ש ביבמות (לט, ב): הא אגידא ביה! בכדי תיפוק?! ולא אמרו חכמים להפקיע הקידושין אלא במקום שכבר היה מעשה הגט, אלא שיש מקום לבטלו - על זה הוא שאלמוהו לגט בסברא זו, שהפקיעו חכמים לקידושין מיניה. או היכא שהקידושין לא נעשו כהוגן וביטלום חכמים מעיקרא, שלא תהא בהם חלות מעיקרא... ועכ"פ גם במקום שאמרו אדעתא דרבנן מקדש, היינו דווקא אחרי מעשה הגט, שבזה אין האשה ניתרת בכדי; אבל לא אמרו, ולא יעלה על הדעת לומר, שחכמים יפקיעו הקידושין שנעשו כתיקונם בלי שום מעשה של גירושין.
ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "זה סיני" (ירושלים תש"ס)
ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, פרוז'ני, רוסיה תרס"ג (1903) - בוסטון, ארה"ב, תשנ"ג (1993). מראשי תנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. למד תורה מפי אביו, ר' משה, בנו של ר' חיים מבריסק. למד גם פילוסופיה באוניברסיטת ברלין. משנת תש"א (1941) עמד בראש ישיבת ר' יצחק אלחנן שבניו יורק. תלמידיו הוציאו לאור רבים משיעוריו בהגות ובהלכה.
אילו היה מקום לכנס בית דין חשוב שיפקיע קידושין, עקב מצוקה קשה כזו או אחרת, הרי שעולה בכל עוזה קושיא רבתי: הכיצד יתכן שבכל הדורות נשארו בעם ישראל נשים עגונות שבעליהן נעלמו בלא שהשאירו עקבות ולא היה מידע על גורלם, והנשים הצדקניות ישבו בעגינותן?! הכיצד במקרים של נשים שבעליהן היו סרבני גט ולא היה ניתן לכפותם בגירושין, כגון מומרים וכיוצ"ב, לא עלה על דעת גדולי ישראל וחכמי הדורות להתירן מעגינותן בדרך כל כך פשוטה של הפקעת קידושין על ידי בית דין של שלשה?! הטענה לפתרון בעיית העגונות בדרך הנ"ל גובלת ביסודה בחוצפה ובקיטרוג קשה על גדולי הדורות, שכולנו לומדים מתורתם השכם והערב, שכביכול לא חשבו על פתרון כה פשוט, או שידעו, והתעלמו ממנו במודע, ח"ו...
הומלץ להפעיל את הכלל של 'אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה'. אילו הצעה זו היתה מתקבלת, ואני מקוה שלא תתקבל, אז אין יותר צורך בגט. נוכל למחוק את המשנה האומרת 'וקונה את עצמה בגט'. כל רב יהיה בכוחו להפקיע קידושין. מה אתם רוצים?! להרוס את הכל?... האם מצפים אתם לשרוד כרבנים אורטודוקסים? האם חושבים אתם להמשיך את המסורה בתנאים כאלה? תהו ובהו יבואו ח"ו במקום התורה. אני מקוה שהנאספים כאן יצטרפו אלי ותתנגדו לדיונים ולויכוחים שכאלה בוועידה רבנית... לדבר על שינוי הלכות של חז"ל, זה לפחות כל כך אוילי כלדון על קומוניזם בועידת המפלגה הרפובליקנית. זה לדון על שיטות של הרס עצמי והתאבדות.
בית הדין הרבני העליון, תיק מס' סג/3276 מיום 11.11.03 (תחומין כח עמ' 83-84)
קיימת אפשרות הלכתית להתרת נישואין ללא גט... האחת: נישואי חרש. השניה: במקרים מסויימים הפקיעו חכמים את הנישואין ללא גט. ראה מסכת כתובות ג, א. שם צויין מקרה אחד של הפקעת נישואין. כמו כן, קיימים מקרים נוספים, שבהם אפשרו חכמים להפקיע נישואין ללא גט. גם כיום משתמשים בתיה"ד במקרים חמורים (בעיקר בתיקי ממזרות) בטכניקה של הפקעת נישואין, על מנת להתיר לילדים לבוא בקהל. הפקעת נישואין היא דרך שבה השתמשו חכמים רק במקרים נדירים. יש פוסקים הסוברים, שלא ניתן בימינו להפקיע נישואין בהעדר בית דין מוסמך. בכל מקרה, השימוש בדרך זו מוגבל ביותר, ונעשה רק כמוצא אחרון להתיר ממזרות במקרים מסויימים. משמעות הפקעת הנישואין היא עשיית בני הזוג כפנויים למפרע, וכאילו לא היו נשואים מעולם.
ב. "כופין עד שיאמר רוצה אני"
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מז, עמוד ב - דף מח, עמוד א
אמר רב הונא: תליוהו וזבין - זביניה זביני; מ"ט? כל דמזבין איניש, אי לאו דאניס לא הוה מזבין, ואפילו הכי זביניה זביני. ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני! אלא כדתניא: "יקריב אותו" (ויקרא א) - מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו? תלמוד לומר: לרצונו, הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ודלמא שאני התם, דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה! ואלא מסיפא: וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ודלמא שאני התם, דמצוה לשמוע דברי חכמים! אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה. מותיב רב יהודה: גט המעושה, בישראל - כשר, ובעכו"ם - פסול, ובעכו"ם - חובטין אותו ואומרין לו: עשה מה שישראל אומר לך; ואמאי? התם נמי נימא: אגב אונסיה גמר ומגרש! הא איתמר עלה, אמר רב משרשיא: דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר, ומה טעם אמרו בעכו"ם פסול? כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה.
רשב"ם, שם
תליוהו וזבין - מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל הדמים, ואומר "רוצה אני".
זביניה זביני - ולא יוכל לחזור בו, וטעמא מפרש ואזיל. ואית דגרס: תלוה. ורבינו חננאל כתב: תליוהו. ודוקא מכר, אבל מתנה לא הויא מתנה דכיון דלא מקבל מידי לא גמר ומקני...
דכל דמזבין איניש - רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר, אי לאו דאניס ודחיק במעות לא הוה מזבין, ואפילו הכי הוה זביניה זביני בעל כרחו, אפילו לא גמר ומקני, שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין דברים הצריכין לו ומכרן לדברים שאין צריכין לו, אלא כולהו קונה לוקח, וה"נ אע"ג דאניס מוכר, קונה לוקח, הואיל וקיבל דמים אע"ג דלא גמר ומקני.
שאני אונס דנפשיה - שצריך למעות ומתוך כך מוכר חפציו מדעתו, דהתם איכא למימר גמר ומקני.
מאונסא דאחריני - שמכריחין אותו למכור, דהתם לא גמר ומקני.
יקריב אותו - קרא יתירא, דהא כתיב לעיל "זכר תמים יקריבנו", ומצי למיכתב "יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו לפני ה'".
מלמד שכופין אותו - להקריב מה שנדר.
עד שיאמר רוצה אני - אלמא היכא דכופין אותו עד דאמר מתוך יסורין "רוצה אני", קרינא ביה "לרצונו", דגמר בלבו להקריב, והוא הדין לזביני, אם אמר "רוצה אני", הוי זביני, דגמר בלבו להקנות.
דתיהוי ליה כפרה - וכי אמר "רוצה אני", ודאי בלב שלם קאמר.
וכן אתה אומר בגיטי נשים - בהנך דתנן (כתובות עז ע"ב) ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין ובעל פוליפוס, דכופין ומכין אותו עד שיאמר "רוצה אני", ד"ונתן" מדעתו משמע.
דלמא - התם נמי כי אמר "רוצה אני" גמר בלבו לגרשה, דמצוה קעביד מאחר שחייבוהו חכמים להוציא.
אלא - רב הונא מסברא דידיה קאמר, דמתוך יסורים גמר בלבו ומקני, הואיל ואיכא תרתי, יסורים ומתן מעות דלא מפסיד מידי.
גט המעושה - שכופין אותו לבעל להוציא, אם בישראל הוא, כשר, שכפוהו ישראל, וכגון דאמר "רוצה אני".
בעכו"ם פסול - ואע"ג דאמר רוצה אני. וקא ס"ד דמקשה דבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים, ובעכו"ם פסול, כיון דליכא מצוה אגב אונסיה לא גמר ומקנה ומגרש. וקשיא לרב הונא, דכיון דליכא מצוה לא מקני אגב אונסיה.
ובעכו"ם - אם אנו רוצים לכופו על ידי עכו"ם ויהיה הגט כשר, מלמדים אנו לעכו"ם שיאמרו לו: עשה מה שישראל אומר לך, דהשתא נמי מצוה לשמוע דברי חכמים.
התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומגרש - דהא לא מפסיד מידי, דומיא דזביני שמקבל דמי שדהו, דכיון שאשתו שונאתו, ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו, וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים, לא מפסיד כלום.
אפילו בעכו"ם כשר - דאגב אונסיה גמר וגרש דלא מפסיד מידי כדפרישית.
פסול - מדרבנן, וצריכה גט אחר. ומיהו אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר, צריכה גט מזה ומזה.
ותולה עצמה ביד עכו"ם - להחניף לו ולזנות עמו עד שיכריח את בעלה לגרשה.
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פח, עמוד ב
מתני'. גט מעושה, בישראל - כשר, ובעובדי כוכבים - פסול; ובעובדי כוכבים, חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך (וכשר).
גמ'... אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי, א"ל: והא אנן הדיוטות אנן, ותניא, היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא), לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם - ולא לפני הדיוטות! א"ל: אנן שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות. אי הכי, גזילות וחבלות נמי! כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא, במילתא דלא שכיחא - לא עבדינן שליחותייהו.
רש"י, שם
מעושה - בחזקה.
וקא מעשה אגיטי - כופה איש להוציא את אשתו בדין.
הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח"ל כדאמרי' בפ"ק דסנהדר' (דף יד).
אוגריאות - אסיפות כמו אוגר בקיץ (משלי י).
לפניהם - קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו' ואע"פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ"ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית.
שליחותייהו - דבני א"י.
קעבדינן - הם נתנו לנו רשות.
מידי דהוה - אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד' (דף ב:).
אי הכי גזלות וחבלות נמי - לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג' מומחין.
מילתא דשכיחא - הלואה וכן גט.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ, עמוד א
וכן אתה מוצא בגיטי נשים ושחרורי עבדים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני; ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה! אלא לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים. ודלמא שאני התם, משום דמצוה לשמוע דברי חכמים!
רש"י, שם
דמצוה לשמוע דברי חכמים - ואית לן לאחזוקיה בחזקת מקיים מצוה וגמר בלבו לקיים דברי בית דין.
רמב"ם, הלכות גירושין, פרק ב, הלכה כ
מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר "רוצה אני" ויכתוב הגט, והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו "עשה מה שישראל אומרין לך", ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש, הרי זה כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתוב, הרי זה גט פסול.
ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס, בין ביד גוים בין ביד ישראל? שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר "רוצה אני", כבר גרש לרצונו.
לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש, וטעו בית דין של ישראל, או שהיו הדיוטות, ואנסוהו עד שגירש, הרי זה גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. ואם הגוים אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט, אע"פ שאמר בגוים "רוצה אני" ואמר לישראל כתבו וחתמו, הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגוים אנסוהו, אינו גט.
ג. אימתי כופין
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף עז, עמוד א
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין מעשין אלא לפסולות; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: כגון אלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר, אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אין כופין אותו; ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה, כופין אותו. תנן, אלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס; בשלמא לרב אסי - דרבנן קתני, דאורייתא לא קתני, אלא לרב תחליפא בר אבימי, ליתני: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - כופין אותו! אמר רב נחמן, לא קשיא: הא במילי, הא בשוטי. מתקיף לה רבי אבא: בדברים לא יוסר עבד (משלי כט)! אלא אמר רבי אבא: הא והא בשוטי...
רש"י, שם