מורשת המשפט בישראל
סדנאות במשפט העברי בנושא
כללי אתיקה של עובדי ציבור בעריכת פרופ' נחום רקובר ספרית המשפט העברי תש"ס-2000 התוכן
חקיקה ופסיקה ישראלית *
חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, סעיף 13א * חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 278, 284, 290, 294 * חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979, סעיפים 3-1 * פקודת העיריות [נוסח חדש], סעיף 122א * כללי אתיקה לעובדי המדינה * בג"צ 311/65 מרציאנו נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית אופקים| (פ"ד יט(3) 393, 397-396) * בג"צ 21/66 קעטבי, חבר המועצה המקומית קרית עקרון ואח' נ' יו"ר המועצה המקומית קרית עקרון ואח' (פ"ד כ(2) 102, 109-108) * א. בתחום היחסים החברתיים * רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כה, הלכות א-ד * תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י, עמוד א * ב. שוויון בפני החוק - חסינות * תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א, הלכה ג (דף נז, עמ' א-ב) * משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב, משנה א * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יח, עמוד א * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמ' א-ב (מהדורת שטיינזלץ) * רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק יז, הלכות ז-ט * כסף משנה, הלכה ט * שו"ת הרמב"ם (מהדורת בלאו), סימן קיא * שו"ת הרדב"ז, חלק ו, סימן ב אלפים עח * ג. שמירת סוד * משנה, מסכת סנהדרין, פרק ג, משנה ז * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לא, עמוד א * שו"ת הראנ"ח, סימן קיא * ד. חשיפה לביקורת - "והייתם נקיים מה' ומישראל" * במדבר, פרק לב, פסוק כב * מדרש תנחומא, פרשת פקודי, סימן ז * טור, יורה דעה, סימן רנז * שו"ת מהר"י וייל, סימן קעג * שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנז, סעיף ב, והגהת הרמ"א * משנה, מסכת שקלים, פרק ג, משנה ב * תוספתא, שקלים, פרק ב, הלכה ב (מהדורת ליברמן) * תוספתא, יומא (כפורים), פרק ב, הלכות ה-ו (מהדורת ליברמן) * שו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן נט * ה. ניגוד אינטרסים * תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף לח, עמוד א * רמב"ם, הלכות שאלה ופקדון, פרק ז, הלכה ה * שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנז, סעיף ב * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יח, עמוד ב * ו. קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו * תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב, עמוד ב * בית הבחירה, יומא, דף כב, עמוד ב, ד"ה אין ראוי * בית הבחירה, שם, ד"ה לעולם יהא * ז. ממונים - הרי הם כשופטים * תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סימן ריד * רמ"א, שולחן ערוך, חושן משפט, סימן לז, סעיף כב * רמב"ם, הלכות עדות, פרק טז, הלכה ד * שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ז, סעיף יב * שודא דדייני - תקנות מנטובה משנת תל"ח (1678), סעיף יח * ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ז, סעיף כב * ח. שוחד ומתנות * שמות, פרק כג, פסוק ח * תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קה, עמוד ב * במדבר, פרק טז, פסוק טו * שמואל א, פרק יב, פסוקים ג-ה * במדבר רבה, פרשה יח * ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ט, סעיף א * חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 איסור עיסוק נוסף 13א. (א) חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה… (ב) חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף… אף שלא בתמורה, ולא יכהן כנבחר ציבור לפי סעיף 13א(1), אם יש בעיסוק או בכהונה כנבחר ציבור כאמור אחד מאלה: (1) פגיעה בכבוד הכנסת, במעמדו כחבר הכנסת או בחובותיו כחבר הכנסת; (2) חשש של ניצול לרעה או השגת כל יתרון או העדפה אישיים בשל היותו חבר הכנסת; (3) אפשרות של ניגוד ענינים בין העיסוק הנוסף לבין תפקידו כחבר הכנסת; (4) ייצוג משפטי של בעל דין בהליך משפטי שבו אחד מבעלי הדין הוא המדינה. עובד הציבור שיש לו זיקה פרטית 278. עובד הציבור שיש לו מכוח משרתו סמכות שיפוטית או מינהלית לגבי נכסים מסוג מסויים או לגבי עיסוק בחרושת, במסחר או בעסק מסוג מסויים, והוא משתמש בסמכותו לגביהם בין בעצמו ובין על ידי אחר כשיש לו, במישרין או בעקיפין, זיקה פרטית בהם, דינו - מאסר שלוש שנים. מרמה והפרת אמונים 284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים. לקיחת שוחד 290. (א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו מאסר שבע שנים… הוראות נוספות 294. …(ד) במשפט על שוחד לא ייזקק בית המשפט לטענה -… (2) שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה. חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979 הגדרות 1. בחוק זה - "עובד הציבור" - נושא משרה או תפקיד מטעם המדינה… "מתנה" - הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה. דין מתנה לעובדי הציבור 2. (א) ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה - בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו - ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה. (ב) סעיף קטן (א) לא יחול על - (1) מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין; (2) מתנה מחבריו לעבודה, לשירות או לתפקיד של עובד הציבור; (3) פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו מאוצר המדינה וכן פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו שלא מאוצר המדינה אם ניתן להענקתו פומבי בדרך שנקבעה בתקנות. … חובת עובד הציבור 3. (א) על קבלת מתנה שסעיף 2 חל עליה חייב עובד הציבור להודיע ועליו לנהוג בה במועד ובדרך שנקבעו בתקנות. (ב) עובד הציבור שהפר ביודעין חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א), דינו - קנס פי שלושה משווי המתנה ביום קבלתה או ביום פסק הדין המרשיע, לפי הגבוה יותר. (ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקרים שבהם ניתן לקבל כופר כסף מעובד הציבור שהפר חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א) או שנחשד בהפרה כזאת… איסור התקשרות בחוזים 122א. (א) חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעיסקה עם העיריה; לעניין זה "קרוב" - בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות. (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול – … (3) לגבי חוזה או עיסקה שהמועצה ברוב של שני שלישים מחבריה ובאישור השר התירה ובתנאים שהתירה; הודעה על מתן היתר כאמור תפורסם ברשומות. (הודעת נציבות שירות המדינה, מס' מז81/ מיום א' בתמוז התשמ"ז (28.6.87)) פרק ו' – העובד והציבור 6.01 על העובדים המטפלים במישרין או בעקיפין בציבור לראות עצמם כמשרתי הציבור וכמי שתפקידם לסייע בידו. 6.02 עובד המדינה ינהג בכבוד, בנימוס ובהגינות כלפי זולתו. 6.03 עובד המדינה יבצע את תפקידיו במסירות, ביעילות ובמהימנות, ימנע השהייה והכבדה מן הבאים עמו בקשרי עבודה ויעשה כמיטב יכולתו כדי לחסוך מזמנו של הציבור. 6.04 עובד המדינה ינהג ללא משוא פנים בכל עניין הנתון לטיפולו במילוי תפקידו. 6.05 עובד המדינה יימנע ממעשים או מהצהרות שיש בהם כדי לפגוע בדת, בעדה, בגזע, במין או בקבוצה אתנית כלשהי. 6.06 1. על העובדים האחראים על הטיפול לציבור: א. לדאוג לגישה נוחה וקבילה לקבלת השירות מבחינת הזמן והמקום; ב. ליצור תנאים נוחים במתן השירות לציבור; ג. לסייע לציבור על ידי אספקת מידע על זכויותיו והדרכים למימושן. 2. עובד המדינה יסייע במתן השירות לאנשים המתקשים בהסדרת ענייניהם כגון עולים, תיירים, נכים, מוגבלים וכיוצא בזה. 6.07 אסור לעובד המדינה לקיים קשרים ויחסים אישיים העלולים לפגוע בתדמיתו ובשמו הטוב של שירות המדינה. 6.08 לא ימליץ עובד המדינה לפני הציבור, בין ביחידות ובין בקבוצות, ישירות או בעקיפין, על כל בעל עסק, בעל מקצוע ונותן שירות בעת מילוי תפקידיו או בקשר אליהם… 6.09 לא יתרים עובד המדינה כל כספים ולא יגבה ולא יקבל כספים שנתרמו לאיזו מטרה שהיא זולת לאוצר המדינה ובתוקף תפקידו, למעט התרמות שהותרו על פי החוק. פרק ט' – העובד והמידע בפרק זה "מידע" – מידע שלא פורסם ברבים על פי סמכות כדין או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין. 9.01 על עובד המדינה לשמור בסוד ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי לשמור בסוד כל מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידיו ואין הוא רשאי למסור מידע כלשהו, אלא למי שהוסמך כדין לקבלו. 9.02 עובד המדינה לא ישתמש במישרין או בעקיפין במידע שהגיע אליו בתוקף תפקידיו או בקשר אליהם, לשם קידום עניניו או עניניו של כל אדם אחר שלא כדין. 9.03 עובד המדינה לא יוציא מידע ממחשב או מרשומות שבידו או שבאחריותו או שבהישג ידיו, שלא לצורך מילוי תפקידיו ולא יעשה במידע זה שימוש שלא כדין. 9.04 לא יפתח עובד המדינה מעטפות ולא יעיין במכתבים או בכל חומר אחר הנמען על שם עובד אחר אלא אם הוסמך לכך כדין. פרק י' – ניגוד אינטרסים וטוהר המידות 10.01 לא יהיה לעובד המדינה בין לעצמו ובין על ידי קרובו, סוכנו או שותפו ענין אישי או תועלת כתוצאה ממילוי תפקידיו, ולא יבוא לידי מצב של ניגוד אינטרסים בין מילוי תפקידיו לבין עניניו האישיים. 10.02 לא ימלא עובד המדינה בנוסף לתפקידיו בשירות המדינה כל תפקיד ציבורי אחר, אף ללא שכר, אם יש בכך משום ניגוד אינטרסים עם תפקידיו בשירות המדינה. 10.03 לא ישתתף עובד המדינה בתהליך קבלת החלטה בנושא שיש לו או לקרובו, סוכנו או שותפו ענין אישי בו. 10.04 עובד המדינה אשר מוטל עליו לטפל בעניניו של אדם אשר היו או יש ביניהם קשרי עבודה, חברות, משפחה או כל קשר אחר ואשר יש חשש כי עקב כך יושפעו שיקוליו המקצועיים, יפסול את עצמו מלטפל בענין ויודיע על כך לממונה עליו. 10.05 לא ישתתף עובד המדינה בוועדות סטטוטוריות או אחרות אם קיים חשש של ניגוד אינטרסים. פרק י"א – איסור קבלת טובת הנאה 11.01 לא יקבל עובד המדינה טובת הנאה לא מעובד מדינה אחר ולא מאדם מקרב הציבור אלא על פי התנאים שנקבעו לכך בחוק ובתקשי"ר. 11.02 אסור לעובד המדינה לרכוש או לקבל נכס של המדינה, במישרין או בעקיפין, מלבד רכישה או קבלה של נכס כאמור, הנמכר או הנמסר לציבור ואשר לציבור אפשרות לרכוש או לקבל אותו נכס בתנאים שווים לתנאי הקבלה או הרכישה של עובד המדינה, ובהתאם לכללים שנקבעו בענין זה בתקשי"ר. פרק י"ב – איסור ניצול מעמד לרעה 12.01 אסור לעובד המדינה לנצל את מעמדו או תפקידו בשירות המדינה לקידום ענין אישי שלו או של אדם אחר ולכל מטרה שאינה קשורה במילוי תפקידיו. 12.02 לא ישתמש עובד המדינה בתואר תפקידו או בשם המשרד או היחידה בהם הוא מועסק, לצורך פעילויות שאינן קשורות לעיסוקו ולתפקידו בשירות המדינה אלא ברשות מי שהוסמך לכך. בג"צ 311/65 מרציאנו נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית אופקים (פ"ד יט(3) 393, 397-396) רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כה, הלכות א-ד תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י, עמוד א כי הא דר' גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא, בהדי דר' גמליאל הוה פיתא, בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא. שלים פיתיה דר' גמליאל, סמך אסולתיה דרבי יהושע. אמר ליה: מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי, דאיתית סולתא? [=ר' גמליאל ור' יהושע היו הולכים בספינה, לר' גמליאל היה לחם, ולר' יהושע היה לחם וסולת. אזל לחמו של ר' גמליאל. השתמש בסולת של ר' יהושע. אמר לו (לר' יהושע): וכי ידעת שנתעכב כל כך, שהבאת סולת?] אמר ליה: כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את (הספינות) [הספנים], ואמרתי: שמא יעלה ויתעה [אותנו]. אמר ליה: כל כך בידך, ואתה עולה בספינה? אמר ליה: עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה, שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר (מלכים א' יב, ז): "וידברו אליו לאמר, אם היום תהיה עבד לעם הזה". רש"י נתן - רבן גמליאל דעתו עליהם להושיבם בראש כדי שיהו מתפרנסים [מאותה] שררה שיתן להם. כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - שלא באתם בשליחות ראשון שהייתם בורחים מן הגדולה. עבדות אני נותן לכם - שהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים. תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א, הלכה ג (דף נז, עמ' א-ב) אמר רבי לעזר: פרא בסיליאוס או נומוס אגרפוס [=בשביל המלך - החוק לא כתוב]. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם גוזר גזירה, רצה מקיימה, רצו אחרים מקיימים אותה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה, מה טעמא? "ושמרו את משמרתי אני ה'" (ויקרא כב, ט), אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה. משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב, משנה א כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו... המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יח, עמוד א כהן גדול דן. פשיטא! דנין אותו איצטריכא ליה [=נצרכה לו לומר]. הא נמי פשיטא, אי לא דיינינן ליה - איהו היכי דיין? [=זה גם כן פשוט: אם אין דנים אותו, היאך הוא דן?] והכתיב (צפניה ב, א): "התקוששו וקושו", ואמר ריש לקיש: קשט עצמך, ואחר כך קשט אחרים?! אלא, איידי דקא בעי למיתני [=אגב שרצה לשנות] "מלך לא דן ולא דנין אותו" - תנא נמי "כהן גדול דן ודנין". רש"י דנין אותו איצטריכא ליה - תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמ' א-ב רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק יז, הלכות ז-ט ירושלמי, ריש פרק בתרא דהוריות... "ריש לקיש אמר: נשיא שחטא, מלקין אותו בב"ד של שלושה. מה מחזרין ליה? אמר רבי חגי: מוטב דינון מחזרין ליה דו קטלין ליה". ונראה דמשמע ליה ז"ל, דהכי קאמר: מוטב שאותן המחזירים אותו יהרגוהו, שלא יאריך ימים, כיון שהיה מעולה [=בתפקיד נעלה], וחטא במזיד בענין שנתחייב מלקות. אי נמי, מה שאמר שהוא כאילו הורגים אותו, הוא מפני שבני אדם יזלזלו אותו. הילכך לא יחזירוהו. שו"ת הרמב"ם (מהדורת בלאו), סימן קיא שו"ת הרדב"ז, חלק ו, סימן ב אלפים עח העתק תשובה להרמב"ם ז"ל בלשון ערבי… ויש לדקדק עליו ז"ל ממה שכתב בחיבורו, פי"ז מהלכות סנהדרין, וזה לשונו:… אבל ראש הישיבה שחטא, מלקין אותו ואינו חוזר לשררתו, וגם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, שמעלין בקדש ולא מורידין, עד כאן לשונו. ויש לומר, שלא כתב הרב בתשובתו, אלא מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת, אבל ראש ישיבה, שהוא במקום משה רבינו, והוא הנשיא, למעלה מן הסנהדרין, אין חוזר לשררתו. ונראה לי, שהטעם הוא, מפני שכל חטאות הנשיא חשבינן להו כאלו עבר בפרהסיא, ואיכא חלול השם טובא, ולפיכך אין מחזירין אותו לשררתו. וכן כתב בהדיא: אלא אם כן עבר בפרהסיא. ותו, כיון שהוא עומד במקום משה רבינו, להיישיר את העם, וכתיב "התקוששו וקושו" - קשט עצמך ואחר כך קשט את אחרים. והני טעמי לא שייכי כולי האי בכהן גדול, ולפיכך חוזר לגדולתו… משנה, מסכת סנהדרין, פרק ג, משנה ז תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לא, עמוד א ומניין לכשיצא כו'… ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא, דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא, בתר עשרין ותרתין שנין. אפקיה רב אמי מבי מדרשא, אמר: דין גלי רזיא [=על תלמיד אחד יצאה שמועה שהוא גילה דבר שנאמר בבית המדרש, לאחר עשרים ושתיים שנים. הוציאו ר' אמי מבית המדרש, ואמר: זה מגלה סודות]. רש"י בתר עשרין ותרתין שנין - דאיתמר בי מדרשא, אפקיה ההוא תלמידא, ודבר לשון הרע היה. ד. חשיפה לביקורת - "והייתם נקיים מה' ומישראל" מדרש תנחומא, פרשת פקודי, סימן ז ולמה עשה חשבון? הקב"ה מאמינו, שנאמר (במדבר יב, ז): "בכל ביתי נאמן הוא", ומשה נתן חשבון?! אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר (שמות לג, ח): "והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה", ומה היו אומרים? "אוכל משלנו, שותה משלנו", וחברו משיבו: "ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר?!" כששמע כן, אמר: חייכם משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם (שמות לח, כא): "אלה פקודי המשכן". גבאי צדקה הכשרים, אין מדקדקין אחריהם. ומכל מקום, כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם ליתן חשבון. ר' יעקב וייל, ופרנס שנתמנה על הציבור, ואחר עשרים שנה קראו עליו תגר, האם צריך לעשות חשבון לכל אחד ואחד? הדעת מכרעת, אם נתמנה על פי הצבור שביררו אותו להיות פרנס מדעתם, אז אין צריך לעשות חשבון, כיון דהימנוהו עלייהו [=כיון שהאמינוהו עליהם]. סמך לדבר: אפטרופוס שמנוהו בית דין או אבי יתומים, אינו צריך לעשות חשבון. וכן פסק האשירי, פרק הניזקין, והרמב"ם פרק יא דהלכות נחלה. והטעם, כיון דהימנוהו בית דין או אבי יתומים, משום הכי [=כך] אין צריך לעשות חשבון. וכן בפרק קמא [=ראשון] דבבא בתרא: תנו רבנן, אין מחשבין עם גבאי צדקה. אבל אם לא נתמנה מדעת הציבור, אלא על ידי השררה או בחזקה ובאלמות, כגון שאימתו מוטלת על הבריות ואין אדם רשאי לדבר ולהתריס נגדו ולמחות בידו, אז פשיטא שצריך לעשות חשבון. ואפילו אם נתמנה מדעת הציבור וברצונם, אם קוראים עליו תגר שלא נהג כשורה וחושדין אותו ששלח יד בממון הצבור שלא כדין, בדבר שראוי להסתפק בו לפי ראות עיני הדיין, אז פשיטא שצריך לעשות חשבון. וקצת דמיא האי מילתא להא דאמר רב הונא [=וקצת דומה דבר זה למה שאמר רב הונא], האי אפטרופס דאפסיד מסלקינן ליה [=אפוטרופוס הגורם הפסד – מסלקים אותו]. וכתב האשירי והאלפס ז"ל, אמרי רבוותא [=אמרו רבותינו]: מגו דמסלקינן ליה, משבעינן ליה [מתוך שמסלקים אותו, משביעים אותו]…עכ"ל. אלמא, אף על גב דמינהו אבי יתומים אינו צריך לישבע, אי אשכחן ביה פסידא צריך לעשות חשבון. והחשבון - לא יעשה לפני כל המערער עליו. דידוע הוא, שכמה דברים שצריכים להוציא ממון הצבור, שאין לגלות אלא לצנועים. אלא הצבור יבררו אנשים נאמנים, לפניהם יעשה חשבון. ואם אין שם צבור, אז הדיין יברר אנשים נאמנים שיעשה חשבון לפניהם. והדיין ידקדק על כל צידי צדדין, להוציא הדבר לאמתו ולאורו ולהעמיד העולם על הדין ועל האמת. ובעוונותינו הרבים, המכשלה הזאת ברוב קהלות, שהפרנסים לוחצים ורודים העם בחזקה שלא לשם שמים, ולהנאת עצמם הם מכוונים, פורקים מעליהם העול ונותנים על צוארי האומללים. ומר הוא כמלאך השם, כל רז לא אנס לך, ידעת את אשר תעשה, ועל ידך יתקדש שם שמים. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנז, סעיף ב, והגהת הרמ"א הגהת הרמ"א: ומכל מקום, כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל, טוב להם ליתן חשבון (טור). וכל זה בגבאים הכשרים, אבל מי שאינו כשר, או שנתמנה באלמות וחזקה, צריך ליתן חשבון. והוא הדין בכל ממונים על הצבור (מהרי"ו, סימן קעג). וכשרוצים הצבור, יכולין לסלק הגבאי ולמנות אחר, ואין כאן משום חשד. והוא הדין שאר ממונים (כל בו). משנה, מסכת שקלים, פרק ג, משנה ב תוספתא, שקלים, פרק ב, הלכה ב (מהדורת ליברמן) נכנס לתרום את הלשכה, היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה, ומדברין עמו משעה שנכנס עד שעה שיצא, לקיים [מה] שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל", ואומר (דברים ו, יח): "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". "הטוב" בעיני שמים, ו"הישר" בעיני אדם, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אף "הישר" בעיני שמים. ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם". הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל, שנאמר (דברים כא, ט): "כי תעשה הישר בעיני ה'", ואין כאן טוב. ואומר (יהושע כב, כב): "אל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע". תוספתא, יומא (כפורים), פרק ב, הלכות ה-ו (מהדורת ליברמן) …ודע בני ותלמידי שיחיה, כי כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה, "והייתם נקיים מה' ומישראל". ושתי חובות אלו, נקיוּת מה' יתברך, והנקיוּת מישראל עמו, הם שני רוכבים צמדים על גבנו. ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון, היינו ידי שמים, יותר הרבה ויותר מלצאת ידי הבריות, כי הם חושבים מחשבות זרות… ועונשו יותר קשה מאד מאד עד לאין מספר, ממי שאינו יוצא ידי שמים, חס ושלום. והוא מש"ס סוף פרק יום הכיפורים (יומא פו ע"א), בענין חילול השם, דאין לו כפרה כלל, רחמנא ליצלן. ושיעור חילול השם, כגון רב דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר [=שקונה בשר ואינו משלם מיד]. ובעוונותינו הרבים, שכיח בדברי הבריות: "למדן כזה יעשה דבר זה?!" והוא שגור בפיהם, ואפילו על חשד סברא בעלמא. והשתא, אי נמי היה אותו הלמדן עושה כשורה, ויצא ידי שמים בכל יכולתו בחוק האפשרי, אלא שלא נזהר, עד שטעו בו אלו שותי שכר, ועשאוהו מנגינותם - הרי הוא כבר נלכד במצודתם. על זה ידוו כל הדווים, והכתוב צווח (תהלים סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו". ואני הרהרתי כמה פעמים אם אפשר שקיים אדם בעולם מקרא זה על מתכונתו. ואולי על זה כייל [=כָּלַל] שלמה המלך, עליו השלום (קהלת ז, כ): "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". רצונו לומר, שאפילו בעשייתו כל טוב, אי אפשר שלא יחטא על כל פנים באופן השני הנ"ל, ביציאת ידי הבריות. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף לח, עמוד א רש"י והדביש - יצא טעם דובשנו, והחמיץ, אשמלי"ר בלעז [=התקלקל דבש]… עושה להם תקנה - לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד, הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא! ואין מוכרן לעצמו - שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול. פורטין - מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף, מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות. תמחוי - מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום. רמב"ם, הלכות שאלה ופקדון, פרק ז, הלכה ה כל המוכר פקדון על פי בית דין הרי זה מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו, מפני החשד. והדמים יהיו מונחים אצלו, ויש לו להשתמש בהן, לפיכך הרי הוא עליהן שומר שוכר, אע"פ שעדיין לא נשתמש בהן. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנז, סעיף ב גבאי צדקה, שאין להם עניים לחלק, מצרפים המעות דינרים לאחרים, אבל לא לעצמם. וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי, ימכרו לאחרים אבל לא לעצמם, מפני החשד. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יח, עמוד ב גופא, אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. מלך בסנהדרין – דכתיב (שמות כג, ג): "לא תענה על רִב" - לא תענה על רַב. לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה; מלך - משום אפסניא, כהן גדול - משום צינה. רש"י משום אפסניא - מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה, ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות. כהן גדול - אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה, שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין, ואם תתעבר שנה, הרי תשרי במרחשון, וצינת מרחשון תהיה בתשרי. ו. קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב, עמוד ב אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול - מפני שלא היה בו שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו - אומרין לו: חזור לאחוריך. רש"י שלא היה בו שום דופי - משפחה, ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על ישראל. אבל דוד - מרות המואביה אתא. קופה של שרצים - דופי משפחה. בית הבחירה, יומא, דף כב, עמוד ב, ד"ה אין ראוי ר' מנחם המאירי, אין ראוי להעמיד פרנס על הצבור, אלא מי שנודע במדותיו, עניו ושפל רוח וסבלן. מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים, זה בכה וזה בכה, ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מדותיו. ואם הם במקום שאין מוצאים כך, ועל כל פנים צריכים למנות אבירי לב ועזי מצח, יזהרו שלא למנות אנשים תקיפים כל כך, בכל ענין שיהו סבורים על אותו מינוי שיהא מוחזק בידם לעולם, ושהם הראויים לכך יותר על שכניהם, מחמת תקפם, עם מה שיודעים בעצמם שמעלת אבותיהם מסייעתם, שזו היא סבה להם להוסיף במכאוב הגאוה והעזות, אלא אנשים שיכירו בעצמם שיש ביניהם ראוים לכך יותר מהם. ואם הם כופרים בכך, שימצאו מי שיודיעם האמת וישמיע להם את הראשונות. דרך צחות ודרך הפלגה אמרו: "אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לאחריו". כלומר, אף על פי שהוא הגון בעצמו, שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הצבור שלא לשם שמים, אומרים לו: חזור לדון את עצמך והבט אל אחריך... ... ואף על פי שמידת נאמנות משובחת בכל אדם, וכל אדם צריך לה, מכל מקום במי שהוא ממונה פרנס על הציבור וכל עניניהם על פיו, צריך שיהא מעוטר במידה זו עד תכלית, שלא תהא פרצה קוראתו... תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סימן ריד ר' ישראל איסרליין, שלמא יסגא לחדא [=שלומכם ישגה מאוד], אהוביי נאמנים קהילת קודש רגנשבור"ק, הלא המה הרב ר' בנימין והחכם ר' אברלן והחכם ר' משה שאולמן והר' מאיר הלוי, ישמרם צורם וגואלם. אשר דרשתוני, על עסק חד גברא דאשכחתון יתיה [=אדם אחד שמצאתם אותו] נשבע לשקר על הודאתו, והוצרך לתת קנס לעירונים ולדוכוס ולשופטים עבור זה, ומצד קהלכם נתפשרתם עמו, כאשר ראיתי בכתב אשכנז שנתקיים ביניכם ששלחתם לידי העתקה ממנו. ועתה נסתפקתם, אם יש לכם רשות להושיבו עם טובי הקהל, כאשר הם יושבים לתקן צרכי רבים ובמגדר מילתא ולפקח על עסקי רבים יחידים, אחרי אשר ידעתם אותו בבירור שנשבע לשקר ולא קבל תשובה וכפרת פני שמים על ככה. ואם תמנעו אותו מלישב בקהל כדמבואר, אם תעשו בזה נגד קיום הכתב שבלשון אשכנז שנעשה (ביניהם) [ביניכם], אם לאו? עד כאן תורף שאילתכם. אינני כדאי ששלחתם אלי, אמנם כך דעתי נוטה, שאין אתם רשאין להושיבו בקהל כדמבואר, אלא אם כן יעשה כבר תשובה על פי אחד מרבותינו בעלי הוראות. דכיון דברי לכון שנשבע לשקר בשביל חימוד ממון, גרע מגנב וגזלן, דתרתי עבדי, ותלמוד ערוך פרק שבועת העדות (שבועות לא ע"ב): "מניין לדיין שיודע בחבירו שהוא גנב או גזלן, שלא יצטרף עמו? תלמוד לומר: 'מדבר שקר תרחק' (שמות כג, ז)". וטובי הקהל, כשיושבין לפקח על עסקי רבים ויחידים, במקום בית דין קיימי, כדמוכח בהדיא במרדכי, פרק קמא דבבא בתרא (סימן תפב), דמדמי להו לגזירותיהם, להא ד"כל אשר לא יבוא… כעצת הזקנים והשרים" (עזרא י, ח), ולהא דבי נשיאה גזור תעניתא (תענית כד ע"א). וכיון דהכי הוא, אפילו אי הוי מפורש בהדיא [=וכיוון שכך הוא, גם אילו היה נאמר בפירוש], בכתב קיום שביניכם, שמחלתם לו לגמרי על כל דבר פשע ההודאה לשמים ולבריות, חלקכם יהא לכם להתיר, חלק מזבח מי יתיר? מקרא מלא הוא (שמואל א' ב, כה): ו"אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו". ואמרו רז"ל (בבא קמא צב ע"א), שבעבירות שבין אדם לחבירו, אם יביא כל אילי נביות אין מוחלין לו עד שיפייס את חבירו, כל שכן איפכא, דחלילה שלא יהא כח הקדש ככח הדיוט, קל וחומר בן בנו של קל וחומר דעדיף טפי. ואף על פי שנתקיים הכתב בחרם ובשבועה ביניכם, הרי הוכחנו דאזהרה מן התורה היא שלא להושיבו בקהל. ואין החרמות והשבועות חלין אלא על דבר הרשות. כל שכן שאין קנין סודר נתפס עליו. ואף כי דקדקתי בלשון הכתב, וכל הלשון משמע שנתפשרתם והשלמתם ונמחל לגמרי מה שיש בין כתה לחבירתה, רצוני לומר כל דבר הנוגע בעצמיכם. רמ"א, שולחן ערוך, חושן משפט, סימן לז, סעיף כב ...טובי הקהל, הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים, ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה. רמב"ם, הלכות עדות, פרק טז, הלכה ד שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ז, סעיף יב כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה, אינו יכול לדון עליו. לפיכך, בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם, אין דנין אותו בדייני אותה העיר, אלא אם כן יש להם ס"ת אחרת. והאומר: תנו מנה לעניי עירי, אין דנין בדייני אותה העיר... ולפיכך, עסקי המס, אין דנין בדייני אותה העיר, מפני שיש להם או לקרוביהם חלק בו... ואם עשו תקנה, או שיש מנהג בעיר, שדייני העיר ידונו אף על ענין המסים, דינם דין (ועיין לקמן סוף סימן לז סעיף כב, מזה). "שודא דדייני" [תקנות מנטובה משנת תל"ח (1678)], לר' משה זכות, סעיף יח (מהדורת י' בזק: מתתיה, ספר העשור ליב"ע נתניה, תשל"א) ר' משה בן מרדכי זכות …מוסף על זה, כל בני קהלותינו יהיו כשרים ונאמנים בין להעיד בין לדון על כל דבר, אפילו שיהיה בכלל נגיעה בהנאה לכללות הצבור בעזבונות ומתנות והקדשות לעניי עירנו או לתלמוד תורה וכל כיוצא בהם, ובלבד שלא יהיו פסולים מחמת קורבה ועבירה שהוכרז לעבריין, וגם שלא תהיה להם הנאה פרטית בהן לעצמן. והוא הדין, אם יהיה דין ודברים בין הקהלות, לא יצטרכו לבחור להם דיינים ממקום אחר, רק יורשו לברור אליהם כאשר ירצו מכללם… ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ז, סעיף כב ומימינו לא ראינו ולא שמענו, שבעסק הנוגע לעיר, לא ידונו דייני העיר. וכיון שהמנהג כן, הוי כקיבלו עליהם [=הציבור, את הדיינים הפסולים], ויכולים הדיינים שבעיר לדון על כל ענייני העיר. מיהו [=אמנם], אם רואים שלפי נושא העניין מוטב יותר שידונו על פי דיינים אחרים, יעשו כן, ולא ידונו דייני העיר. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קה, עמוד ב תנו רבנן: 'ושוחד לא תקח' - אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב 'בצע לא תקח'. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא. אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא, פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא, שקליה. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה. אתא ההוא גברא, כסייה. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. ר' ישמעאל בר' יוסי, הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי. יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא. אמר ליה: מאי שנא האידנא? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחי אייתי ליה למר. לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר: אי בעי טעין הכי, ואי בעי טעין הכי. אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז. אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחאי אייתי ליה למר. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר: אי בעי טעין הכי, ואי בעי טעין הכי, אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. במברא - גשר. יהיב ליה ידא - לסומכו. כנתא דפירי - סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל. זוזא - זוג. בהדי דאזיל ואתי - בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין. ראשית הגז - בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים. ויחר למשה מאד, ויאמר אל ה': אל תפן אל מנחתם; לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעֹתי את אחד מהם. (ג) הנני, ענו בי, נגד ה' ונגד משיחו: את שור מי לקחתי, וחמור מי לקחתי, ואת מי עשקתי, את מי רצותי, ומיד מי לקחתי כֹפר ואעלים עיני בו, ואשיב לכם. (ד) ויאמרו: לא עשקתנו, ולא רצותנו, ולא לקחת מיד איש מאומה. (ה) ויאמר אליהם: עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה, כי לא מצאתם בידי מאומה. ויאמר: עד. "לא חמור אחד מהם נשאתי" - מה שהיה דרכי ליטול, לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם, אדם שהוא עושה בהקדש - נוטל שכרו מן ההקדש. ואני, בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים, היה דרכי ליטול מהן חמור, שבשביל צרכיהם ירדתי; ולא נטלתי. וכן שמואל הצדיק אמר: "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי?" שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוח עליהם מלך, משלי היה, שנאמר (שמואל א' טז, ב): "עגלת בקר תקח בידך". וכן הוא אומר (שמואל א' ט, יב): "כי זבח היום לעם בבמה" - לא נטלתי משלהם. וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם, והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר (שמואל א' ז, טז): "והלך מדי שנה בשנה, וסבב בית אל" - דרך העולם, בעלי דינין הולכין אצל הדיין, ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום, וחמור שלי. וכן משה אמר (שמות יח, טז): "כי יהיה להם דבר - בא אלי, ושפטתי" - ואני לא עשיתי כן, אלא הלכתי אצלם. ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ט, סעיף א ולאו דוקא דיין אסור בקבלת שוחד, אלא אפילו כל הממונים בצרכי ציבור, אף שאין דיניהם דין תורה, ואסורים להטות העניין בשביל אהבה או שנאה, וכל שכן על ידי לקיחת שוחד.
© מורשת המשפט בישראל
The Jewish Legal Heritage Society
אסור לאדם לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח אלא בענוה ויראה, וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש, ואינו רואה לו בן תלמיד חכם שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.
הלכה ב
וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש אף על פי שהן עמי הארץ, ולא יפסיע על ראשי עם הקדש, אף על פי שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו, שנאמר בו כאשר ישא האומן את היונק, והרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק, צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקדוש ברוך הוא במצרים ונאמר ויצום אל בני ישראל אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרן על מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים.
הלכה ג
כדרך שנצטוה הדיין לנהוג במצוה זו כך נצטוו הצבור לנהוג כבוד בדיין, שנאמר ואצוה אתכם זו אזהרה לצבור שתהיה אימת הדיין עליהן ולא יתבזה בפניהם ולא ינהוג קלות ראש בעצמו.
הלכה ד
כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה כדי שלא יתבזה בפניהם, אם המלאכה ברבים אסורה עליו קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסת עמי הארץ ובסעודת מרעות, אוי להם לאותן הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה שבזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר וגרמו רעה להן ולבני בניהם בעולם הזה ולעולם הבא.
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך, אף כל מחוייבי כרת שלקו נפטרו מידי כריתתן.
הלכה ח
כהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר כל העם וחוזר לגדולתו.
הלכה ט
אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין.
התשובה מה שצריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד, אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש [בזאת] העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כונות, לפי שבענינים כגון אלו בהכרח לא נאמר לא טובה השמועה לאומרם בכגון זה הני מילי היכא דליכא אויבים אבל אי איכא אויבים אויבים דמפקי קלא. וגם אם תתקיים עליו העדות, אין ראוי להסירו, אם קבל עליו מה שהוא חייב בדין שאין [מורידין] אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן /הכנסת/ הכניסת, אלא אם כן עבר [עבירה] בפרהסיא. ואם יצא עליו זה (הרינון) אין ראוי להסירו ולא לפרסמו, [כמו שאמרו] תלמיד חכם שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיא, שנ' וכשלת היום וכשל [גם] נביא עמך לילה כסהו כלילה. ואלא צורבא מרבנן דמיחייב נידוי היכי [נעביד] כי הא דמערבא מימנו אנגדא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא. [ומאחר שלקה], ישאר במשרתו, שכיון שלקה, הרי הוא כאחיך וראוי [ג"כ] שיהיו המלקות בצנעה ואין ראוי לחסר מכבודו דבר דצורבא מרבנן קודשא [בריך הוא] תבע יקריה ואל יטעה אתכם מעשה דרב יהודה בההוא גברא צורבא [מרבנן], לפי שביארו זאת ואמרו, דעבד כר' אלעאי, שהלך למקום, שאין מכירין [אותו], והיה עושה מה שלבו חפץ. והיה חייב לפרסמו אצלם, להיות האנשים [ראו] מעשיו (ולא) בשמועה לבד. והאיש, אשר דבר [בזה] התלמיד (חכם) מבלי שראה בעיניו, חייב נידוי לפי שלא [תתכן] אפקרתא גדולה מזה ולוקה משום מוציא שם רע, כי [ההוא מעשה] דטוביא חטא וכו' [והזהרו בכבוד התורה, כי נר מצוה ותורה אור וכתב] משה.
ת"ד 7483
ירושלים 91074
טלפון 026247041