מורשת המשפט בישראל
סדנאות במשפט העברי בנושא דינא דמלכותא דינא בעריכת פרופ' נחום רקובר ספרית המשפט העברי תשס"ה-2005 התוכן בג"צ 323/81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לו(2) 733, 740-743 * ע"א 248/53 רוזנבאום נ' זגר, פ"ד ט 533, 550 * תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קיג, עמוד ב * תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נד, עמוד ב * תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י, עמוד ב * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ, עמוד ב * תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פג, עמוד ב * טעמים לכלל "דינא דמלכותא דינא" * תשובות הגאונים (אסף, תש"ב), סימן יג * רש"י, מסכת גיטין, דף ט, עמוד ב * אבן האזל, הלכות נזקי ממון, פרק ח, הלכה ד * רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף נד, עמוד ב * רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ד, הלכה א * רבינו תם, תשובות בעלי התוספות, סימן יב * ר"ן, מסכת נדרים, דף כח, עמוד א * שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן מד * תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יד, עמודים א-ב * רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ה, הלכות יז-יח * שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן תריב * תשובת הרשב"א, מובאת בבית יוסף, חושן משפט, סימן שפח * חידושי הריטב"א, מסכת בבא מציעא, דף פג, עמוד ב * בית הבחירה, מסכת סנהדרין, דף נב, עמוד ב * ג. דין המחייב לעבור על איסור * ד. חקיקה אקטיביסטית... – חריגה מסמכות שלטונית * חידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נה, עמוד א * שו"ת הרשב"א, חלק ו, סימן רנד * פסקי ריא"ז, בבא בתרא, פרק ג, הלכה י, אות לו * חידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נה, עמוד א * בית הבחירה, בבא קמא, דף קיג, עמוד ב * מגיד משנה, הלכות מלוה ולוה, פרק כז, הלכה א * רמ"א, חושן משפט, סימן שסט, סעיף יא * שו"ת הרשב"א, חלק ו, סימן רנד * רמ"א, חושן משפט, סימן עג, סעיף יד * ש"ך, חושן משפט, סימן עג, ס"ק לט * שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן מד * רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ה, הלכות יג-יד * בית הבחירה, בבא קמא, דף קיג, עמוד ב * פסקי דין רבניים, חלק א, עמודים 169, 172 * רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ה, הלכה יא * ר"ן, מסכת נדרים, דף כח, עמוד א * שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן מד * פסקי דין רבניים, חלק א, עמודים 285-284 * פסקי דין רבניים, חלק ה, עמודים 264, 270-268 * י. מכירת מקרקעין ללא רישום בטאבו * חזון איש, חושן משפט, ליקוטים, סימן טז, אותיות א, ה * מעדני ארץ, הלכות שביעית, סימן יח * בג"צ 323/81, המ' 533/81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד לו(2) 733, 740-743 (=נ' רקובר, המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל, עמ' 102-101) ע"א 248/53 רוזנבאום נ' זגר, פ"ד ט 533, 550 (=נ' רקובר, המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל, עמ' 835) תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קיג, עמוד ב אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו. א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי? והא לא קא עבדי כדאמר מלכא, מלכא אמר: זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא! שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח, ואינהו אפסיד אנפשייהו, דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי. היכי מיאשי - כלומר מי הוי יאוש? הא יאוש כדי הוי, ואין כאן שנוי רשות, שברשות הרבים הן, ושינוי מעשה נמי ליכא, דהשתא נמי "גובא דדיקלא" מיקרו. והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכא - ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא, ואמאי עברינן עלייהו? ולא טרח - אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד. באגא - בקעה. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נד, עמוד ב אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מאי טעמא? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא! אמר ליה: אנא לא ידענא, עובדא הוה בדורא דרעותא, בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבים, ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא, אתא לקמיה דרב יהודה, אוקמה בידא דשני. א"ל: דורא דרעותא קאמרת? התם באגי מטמרי הוו, דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא, ומלכא אמר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי העובד כוכבים - שמכרם עובד כוכבים לישראל, שקבל העובד כוכבים הדמים ממנו ועדיין לא החזיק בה ישראל זה הקונה אותם. הרי הן כמדבר - הפקר, כדמפרש לקמן, שאם קדם ישראל אחר והחזיק בם, קנה כאילו הן נכסי הגר שמת... ופירש רבינו חננאל דלית הלכתא כשמואל, ומשום דמקשי עלה אביי אידך דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ובא רב יוסף לתרץ והקשהו אביי ואמר דמעולם לא אמרה שמואל דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. ולי נראה דהלכתא כשמואל, דהא רב נחמן דדיינא הוי והלכתא כוותיה בדיני, דן כוותיה לקמיה, וגם הרבה אמוראים כשמואל ס"ל לקמן, וסליק שמעתין בהכי. והא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, רב יוסף עצמו היה יודע תירוץ לדבר, דא"ל לאביי אנא לא ידענא עובדא היכי הוה כו', לא חשש לתרץ מאחר דהוה מייתי ראיה מעובדא. כי מטו זוזי לידיה - מן הלוקח. אסתלק ליה - העובד כוכבים, שהרי כל קנינו של עובד כוכבים בכסף, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף יד:), ומשקבל המעות, לגבי דידיה הויא מכירה גמורה שאין יכולין עוד לחזור זה בזה, וישראל לא קני במתן מעות עד דאתא שטרא לידיה, כדאמרינן בקדושין, וכדפרישית לעיל, דאפילו מישראל חבריה לא קני בזוזי עד שיכתוב לו את השטר, וכ"ש מעובד כוכבים, דסתם עובדי כוכבים אנסים הם ואין בדעתו לקנות בלא שטר. והלכך אי אתא ישראל אחרינא רפק ביה פורתא מקמי האי, קנה... מי אמר שמואל הכי - דקני ליה שני לארעא דעובד כוכבים בחזקה בלא שטר מן העובד כוכבים. והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו ע"פ חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל. ומלכא אמר - לא ליכול ארעא שום מחזיק בארעא אלא א"כ יש בידו שטר מכירה מן המוכר, והיאך יקנה זה המחזיק הואיל ואין לו שטר מן העובד כוכבים? אלא לוקח ראשון יקנה בדינא דמלכותא לכי אתי שטריה דעובד כוכבים לידיה. אמר ליה אנא לא ידענא - רב יוסף נמי בע"כ הוה ידע להא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, והא דקמהדר ליה לאביי "אנא לא ידענא" כו', ודאי היה יודע תירוץ לדבר, אלא דעדיף ליה למימר עובדא, ולכך לא חשש לתרץ. ואביי מהדר ליה דמההוא עובדא ליכא לאיתויי ראיה. ומיהו רב יוסף לא חזר בו, דמכל מקום שמואל אמרה כדאמר בסמוך, והאי דקשיא ליה דינא דמלכותא דינא, רב יוסף לא סבירא ליה האי דאמר אביי ומלכא אמר לא ליכול ארעא אלא בשטרא, דלאו דינא דמלכותא הוא, אלא בחזקה נמי ליכול. בדורא דרעותא - שם מקום. אי נמי: כפר של רועים. אתא לקמיה דרב יהודה - ורוב מעשיו שמע משמואל רבו. דורא דרעותא קאמרת - בתמיה. וכי משם אתה מביא ראיה דנכסי העובד כוכבים הרי הן כמדבר? באגי מיטמרי - שדות טמונות, שלא היו הבעלים נותנין את המס למלך אלא מבריחין עצמן. דאינהו גופייהו - בעלים ראשונים לא הוו יהבי טסקא, ומדינא דמלכותא לא היה בידם דבעלים כח למכור ומכרן בטל, וזה השני שהחזיק קנה בדינא דמלכותא שהתנה בחזקתו על מנת ליתן את הטסקא למלך, ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא בחזקה בלא שטרא, אבל בקרקע שהיא ירושה לעובד כוכבים מאבותיו ומכרה, לעולם אימא לך אם בא אחר והחזיק בה מוציאין אותה מידו ומחזירין לראשון כשיהיה לו השטר מן המוכר. תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י, עמוד ב מתני'. כל השטרות העולים בערכאות של גויים, אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים - כשירים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים... גמ'. קא פסיק ותני, לא שנא מכר לא שנא מתנה; בשלמא מכר, מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה, ושטרא ראיה בעלמא הוא, דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא, אלא מתנה במאי קא קני? לאו בהאי שטרא, והאי שטרא חספא בעלמא הוא! אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. ואיבעית אימא, תני: חוץ מכגיטי נשים. בערכאות - מקום בית וועד דיינים קבועין שלהן. קא פסיק ותני - כל השטרות כשרין בחותמי גויים לא שנא שטרי מכר ול"ש שטרי מתנה. בשלמא - שטרי מכר דארעא לאו בהאי שטרא מיקניא אלא בזוזי. מכי יהיב - האי גברא. זוזי - לישראל חבריה. קמייהו - דדיינין גויים. הוא דקנה - לארעא דקרקע נקנה בכסף או בשטר והאי שטרא ראיה בעלמא הוא שלא יאמר (לא) מכרתיה ולא קבלתי מעות ובהא מילתא אינהו מהימני. דאי לאו דיהב זוזי קמייהו - כיון דדיינין קבועין נינהו. לא הוו מרעי נפשייהו - וכתבי ליה שטרא. אלא מתנה - דעל ידי השטר הוא קנה אותה במסירת השטר היכי מקניא האי שטרא חספא בעלמא הוא. דינא דמלכותא - של גויים. תני חוץ מכגיטי נשים - כל שטרות שהן כגיטי נשים שעל ידי השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה... תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ, עמוד ב אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים יז, טו): "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך. בפרשת מלך - בספר שמואל (א' ח): "בניכם ובנותיכם יקח", וכיוצא בהם. רב אמר לא נאמרה פרשה - דשמואל אלא לאיים עליהם שתהא אימת מלכם עליהם, אבל אינו מותר לעשות. הכי גרסינן: ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם. ולא גרס "ליראם ולבהלם", דהא לר' יהודה יפה כיוונו, שהרי נצטוו ישראל על כך. והכי גרס לה בתוספתא. לא נאמרה פרשה זו - דשום תשים עליך מלך משום מצוה, אלא כנגד תרעומתם, שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגוים שנאמר ואמרת אשימה - עתידין אתם לומר כן, ר' נהוראי אמר כו' לא גרסינן ליה בתוספתא, ותדע דשיבוש הוא, דהא קיימא לן בעירובין (יג, ב) דהוא ר' נחמיה הוא ר' נהוראי. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פג, עמוד ב רבי אלעזר ברבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי, אמר ליה: היכי יכלת להו, לאו כחיותא מתילי? דכתיב (תהלים קד, כ): "בו תרמש כל חיתו יער". איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י, ט): "יארב במסתר כאריה בסוכו". דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי? אמר ליה: ומאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא! אמר: תא אגמרך היכי תעביד: עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים - אקדומי קדים לגרסיה, אי פועל הוא - קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא - רדודי רדיד. ואי לא - גנבא הוא, ותפסיה. אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון, וקא תפיס גנבי ואזיל. שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה! שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח ליה: יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו. פרהגונא - ממונה של מלך. תפיס גנבי - בודק אחריהן ותופסן. היכי יכלת להו - להבין תחבולותם. לאו כחיותא מתילי - וכי לא כחיות נמשלו, שמתחבאות ביום במסתריהם? דלמא - הני דשקלת צדיקי נינהו. הרמנא דמלכא הוא - מצות המלך היא. בארבע שעי - שהיא שעת סעודה, והכל נכנסין בחנויות וסועדין. אקדומי אקדים לגירסיה - השכים בעוד לילה, ולכך הוא מנמנם. ואי פועל הוא - שכיר יום. ואי עבידתיה בליליא - אומן שמלאכתו בלילה. רדודי רדיד - תרגום וירקעו את פחי (שמות לט) - ורדידו, מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה, ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה - אין לך לתופסו על כך, דלמא רדודי רדיד. גנבא הוא - ולכך הוא ישן, שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים. קריינא דאיגרתא - משל הוא. פרוונקא - שליח. חומץ בן יין - רשע בן צדיק. יבא בעל הכרם - הקדוש ברוך הוא, כי כרם ה' צב-אות בית ישראל (). ויכלה - ויטול את קוציו של כרם. טעמים לכלל "דינא דמלכותא דינא" תשובות הגאונים (אסף, תש"ב), סימן יג רש"י, מסכת גיטין, דף ט, עמוד ב "[כל השטרות] העולים בערכאות של עובדי כוכבים" - שנעשו השטרות ע"י ב"ד של עובדי כוכבים. "שחותמיהן" - חותמין שבתוכו. "כשרין" - דדינא דמלכותא דינא, ואע"פ שהנותן והמקבל ישראלים הם. "חוץ מגיטי נשים" - דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין, אבל על הדינין נצטוו בני נח, וכן שיחרורי עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן "לה" - "לה". אבן האזל, הלכות נזקי ממון, פרק ח, הלכה ד ר' איסר זלמן מלצר, תר"ל (1870) - תשי"ד (1954). שימש ראש ישיבה בסלובודקה, בסלוצק ובישיבת "עץ חיים" בירושלים. ונראה שמה שכתב רש"י דעל הדינים נצטוו בני נח הוא חד טעמא עם דינא דמלכותא דינא, והיינו דכיון דבני נח נצטוו על הדינים, ממילא יכול המלך לעשות תקנות מועילות לתיקון המדינה, כמו לחייב יושבי המדינה במס לתיקון המדינה. ר' יעקב בר' אבא מרי אנטולי, פרובנס, ד' תתקנ"ד (1194) – ה' ט"ז (1256) לערך. חתנו ותלמידו של ר' שמואל אבן תיבון; מעריץ של הרמב"ם; רופא, מתרגם ודרשן.
וזה דבר נהוג היום בין האומות גם לסוחרים ולבעלי מלאכה היה מסור לקבוע חוקים ביניהם כמו שאמרו רשאין חמרין להתנות ביניהם כל מי שיאבד לו חמור שמעמידין לו חמור וכן הספנין רשאין להתנות ביניהם על מי שתאבד לו ספינה שמעמידין לו ספינה וכמו שאמרו מאן דעביד ביומא דלאו דיליה לקרעוה למשכיה ובדרך שאמרו בהנהו דיקולאי ובהנהו אמוראי דאתו לזבוני במתא אחריתי דבני מתא מעכבי עליהו וכן כל כיוצא בזה הוא דין כאלו היה כתוב בתורה וכל העובר עליו עובר על דברי תורה אחר שצותה התורה לשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם.
ואל זה הענין נמשך מה שאמרו דינא דמלכותא דינא כי אחר שמצות דינין היא קדומה ואי אפשר לבאר פרטיה כי הענינים המתחדשים בין בני אדם הם מאין תכלית והמלך שהוא מושל בארץ ההוא ראוי הוא שכל דין שיגזור אותו כללי בארצו ולא יהא בו סתירת דבר מן התורה שיהא דינו דין ונדון בו וזה דבר שצריך בו השתכלות כי קרוב אצלי שטעו בו רבים. גם קצת חכמי התלמוד היה עולה על דעתם להרחיב המאמר הזה במה שלא עלה על לב שמואל והוא מה שנאמר בו בפרק ראשון מגיטין. והוא אצלי כאלו אמר אחד מן האמוראין הא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ולא עמד הטעם ההוא.
סוף דבר לפי הענין הנזכר היו נעשים קצת הדינין בימי חכמי התלמוד לפי סברתם במה שיראה להם שהוא הנהגה טובה בין בני אדם בכלל מה שלא היתה ראיה נמצאת אל הסברא ההיא או על סותרה כמו שאמרו כבר הורה זקן ואמר מה שעשה על פי ב"ד עשה וזה כלו נסמך למה שאמר יהושפט המלך ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כלומר מאחר שהוא מסתכל וטורח להוציא המשפט לאור השם מסכים עמו ושכינה שרויה בין הדיינין כמו שבא הכתוב אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. ולפי שרוב הדינין נגררין אחר הסברא ולא נודעו מתורה שבכתב ולא מתורה שבעל פה נצרך יהושפט להזהיר השופטים ולומר להם ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לי"י רצה בו שדרך המשפט הראוי בין בני אדם היא להדמות בדרכי השם המעמיד המציאות במשפט כי כל דרכיו משפט כמו שקדם לנו באמרו הלא היא הדעת אותי. ואחר שהוא כן השם הוא נשפט במשפט ההוא. וכן הוא סובל שיאמר בפירושו כי לא בעבור האדם כלומר בעבורי שאני מצוה אתכם רק בעבור השם ולמצותו. ולשני ענינים אלה אמרו ז"ל ויהיו הדינין יודעים את מי הם דנין ולפני מי הם דנין. ולפי הענין הנזכר היה משה יושב ודן ולא היה צריך לבקש מאת השם על כל דין ודין ואחר זה בחר שופטים והדבר הקטון שהיו יודעים לגזור בו כפי סברתם היו דנין כמו שאמר ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה והדבר הקטון ישפטו הם וזה נכתב בתורה קודם שנכתב בה עשרת הדברים.
רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף נד, עמוד ב ר' שמואל ב"ר מאיר, צרפת, ד' תתמ"ה (108) לערך – תתקל"ד (1184) לערך. נכדו של רש"י; מבעלי התוספות. חיבר פרושים על התנ"ך, ועל חלקים מן התלמוד. והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו ע"פ חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל. רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ד, הלכה א רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג, שנאמר: "ואתם תהיו לו לעבדים", ולהלן הוא אומר: "יהיו לך למס ועבדוך". מכאן שנותן מס וקוצב מכס, ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן - דין, שכל האמור בפרשת מלך - מלך זוכה בו. רבינו תם, תשובות בעלי התוספות, סימן יב רבינו תם – ר' יעקב בר' מאיר, ד' תת"ס (1100) לערך - ד' תתקל"א (1171). הגדול שבבעלי התוספות. בן בתו של רש"י. דינא דמלכותא בדברים שהנהיגו קדמוניהם, דהפקיעו חכמים ממון במנהג המלכות כדרך שהפקיעו מפני תקנת (המינין) [השבים] ומפני תיקון העולם ומפני דרכי שלום. ר' יצחק בר' משה מוינה, ד' תתק"ס (1200) לערך – ה' כ' (1260). מהפוסקים הראשונים ומעמודי ההוראה באשכנז; רבו של מהר"ם מרוטנברג. ידוע על פי חיבורו 'אור זרוע' – תשובות ופסקים כסדר התלמוד. כתב רבינו אבי העזרי ז"ל: יש מפרשים, דדוקא בקרקע שייך למימר דינא דמלכותא דינא; ויש אומרים, אפילו בין שאר עניני ממון; ולא הכריע... ולי נראה, דלא אמרינן דיניה דינא אלא בקרקעות ובמשפטים התלוים בקרקעות, כגון מכס, שאומר: לא יעבור אדם בארצו אם לא יתן מכס, וכדאמרינן בחזקת הבתים, דאריסתא דפרסאי עד ארבעין שנין, ואמר נמי דמלכא אמר דיהיב טסקא ליכיל ארעא, וגם כרגא דאקרקיף גברא, שאמר: לא יהא בארצי אם לא יתן כך וכך. והיינו טעמא דדיניה דינא, שהארץ שלו היא, ואינו רשאי אדם שיעבור בארצו אם לא כמצותו. אבל אם קוצב על מלכות שאינו שלו ושכבשו בגולה, כי ההיא דסיקריקון דגיטין, או אדם שאינו חפץ בארצו, לאו כל כמיניה למיגזליה. ר"ן, מסכת נדרים, דף כח, עמוד א ר' נסים בר' ראובן גירונדי, נפטר בברצלונה לערך בשנת ק"ם (1380). מגדולי חכמי ישראל בספרד. מפרש התלמוד והלכות הרי"ף. היה גם בעל השכלה מדעית ופילוסופית ורופא מובהק. וכתבו בתוספות... דדינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו, ויכול לומר להם: אם לא תעשו מצותי, אגרש אתכם מן הארץ. שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן מד ר' משה סופר, פרנקפורט, תקכ"ג (1762) - פרשבורג, ת"ר (1840). מגדולי הפוסקים במאה התשע-עשרה ומנהיג יהודי הונגריה. נולד והתחנך בפראנקפורט, נתמנה לרב בדרזניץ (מוראביה), מטרסדורף ופרשבורג. הקים בה ישיבה גדולה. חיבוריו: שו"ת, חידושים על הש"ס, דרשות ופירושים על התורה. והנה, הא דפשיטא לשמואל דינא דמלכותא דינא, נראה לי שרשו בנוי אהא דשמואל שבועות לה ע"ב: "ומאתים לנוטרים את פריו", עיין שם [מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, שנאמר (שיר השירים ח, יב): 'כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה' - למלכותא דרקיעא, 'ומאתים לנוטרים את פריו' - למלכותא דארעא], דלאו דוקא קטלא, אלא לרבותא נקיט, אפילו אי צריך למקטל כגון למלחמותיו, כמו שכתבו תוספות שם, כיון דצורך נטירת הכרם הוא, היינו תיקון המדינה, שפיר דמי. כל שכן ממונם אפילו בשעת שלום לצורך הנהגה, שפיר דמי. והא דחד משיתא דהיינו חומש מלבר, מאתים מאלף, בנוי על חק יוסף: החמישית לפרעה וארבע הידות ליושבי הארץ. כן נראה לעניות דעתי, דליכא מידי דלא רמיזא באוריתא. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יד, עמודים א-ב אמרה לו [אביגיל לדוד]: וכי דנין דיני נפשות בלילה? אמר לה: מורד במלכות הוא [נבל], ולא צריך למידייניה. אמרה לו: עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ה, הלכות יז-יח הלכה יז: מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר מותר לעבור עליו, וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה מותר ליהנות בה, וכן כל כיוצא בזה, שדין המלך דין. הלכה יח: במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים, אבל אם אין מטבעו יוצא, הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר. ר' שלמה בן אברהם אבן אדרת, ברצלונה, ד"א, תתקצ"ה (1235) - ה"א, ע' (1310). גדול חכמי ישראל בספרד בדור שלאחר הרמב"ן. למד תורה מפי ר' יונה גירונדי והרמב"ן. מחיבוריו: שאלות ותשובות, חידושים על התלמוד, 'תורת הבית' על הלכות איסור והיתר, ו'עבודת הקודש' על הלכות מועדים. ולענין מה ששאלת: מי שתפסו השלטון על דבר עלילה ונתפשר עמו בסך ידוע. והשלטון יש לו יהודי פקיד ונתן לו עישור כל העונשין שבעיר... הודיעני אם מותר ליהודי הפקיד לקבל אותו חלק מיד היהודי הענוש אחר שהודה בזה מרצונו אם לאו? תשובה. אם השלטון הזה יש בו כח לעשות חקים בעירו דינו דין דקיימא לן דינא דמלכותא דינא. ומי שמענשין המקלקלים כגון הגזלנים והגנבים והרצחנים וכיוצא בזה ממשפטי המלוכה והאדנות הוא זה ודינן בכל אלו וכיוצא באלו דין. תשובת הרשב"א, מובאת בבית יוסף, חושן משפט, סימן שפח ...נשאול נשאלנו מבית אדוננו המלך לראות בעונו ולהגיד לו עצתנו, ולפי מה שעשה, אמר שהוא יכול להמיתו, לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בדיני סנהדרין מגזירת הכתוב, אבל בדינא דמלכותא אין משגיחין בכל אלו, שאין דינם אלא אחר ידיעת האמת, ונהרג בדיני המלכות אפילו על פי קרובים ואפילו על פי עצמו ושלא בהתראה ושלא בעשרים ושלשה, שאין דין המלכות אלא אחר ידיעת האמת. שאם אי אתה אומר כן אלא שאתה מעמיד הכל על דין תורה כדין סנהדרין, היה העולם שמם, שירבו הרצחנין וחביריהם. עוד גדולה מזו, שהרי רבי אלעזר ב"ר שמעון (ב"מ פג:) תפס גנבי בהרמנא דמלכא ועניש וקטיל להו, וכן רבי ישמעאל ב"ר יוסי (שם פד.). ואף על גב דא"ל רבי יהושע בן קרחה "חומץ בן יין" וכו', וכן אמר ליה אליהו לרבי ישמעאל ב"ר יוסי, מכל מקום לא נשוי להו כטועין גמורים בדינים מפורשים, אלא שמחמת חסידותן היה להם להימנע מלהרוג על מה שלא חייבה תורה מיתה, וזהו שקראוהו "חומץ בן יין", לומר שלא היו נוהגין בחסידות כאבותן, ואילו היו טועים גמורים ועושים שלא כדין, לא קראום אלא טועים גמורים, חלילה וחס לגדולי ישראל וחסידי עליון כמותם. ועוד תדע לך, מדאמר ליה רבי ישמעאל לאליהו: "מאי אעביד, הרמנא דמלכא הוא", ואהדר ליה אליהו: "אבוך ברח לעסיא" וכו', ואילו היה איסור גמור, מאי קאמר "הרמנא דמלכא הוא", הוה ליה ליהרג ואל יעבור? ואליהו נמי לימא ליה: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?" (פסחים כה:)? אלא ודאי, כדאמרן, שכל שהוא ממונה על כך מן המלך, דן ועושה כאלו במשפטי המלוכה, כי מלך במשפטים אלו יעמיד ארץ. חידושי הריטב"א, מסכת בבא מציעא, דף פג, עמוד ב ר' יום טוב בר' אברהם ן' אשבילי, י' (1250) לערך - ל (1330) לערך. תלמידם של הרא"ה והרשב"א. מגדולי חכמי ספרד. "אמר להם תפסוהו". והא דדאין בלא עדים והתראה ושלא בזמן סנהדרין, שאני הכא דשליחא דמלכא הוא, ומדיני המלכות להרוג בלא עדים והתראה לייסר העולם, כמו שראינו בדוד שהרג גר עמלקי, ושלוחו של מלך כמותו. ומכל מקום, במקום שאין כח למלך לעשות כן מחוקי המלכות, אף הממונה שלו אינו רשאי, ואם אמר לו המלך לעשות כן - יהרג ואל יעבור. בית הבחירה, מסכת סנהדרין, דף נב, עמוד ב ר' מנחם המאירי, ט' (1249) - פירפיניאן, ע"ה (1315). מגדולי מפרשי התלמוד בפרובינציה. כבר ביארנו שאין דנין דיני נפשות אלא בזמן שבית המקדש קיים, ושתהא סנהדרי קבועה במקומה לשם, שנאמר: "ובאת אל הכהן" וכו' - בזמן שיש כהן, יש משפט; אין כהן- אין משפט. ומכל מקום, דיני המלכות קיימים בכל זמן. ואף בכל דור ודור, יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים שביארנו. וזהו שנרמז בתורה אח"כ: "ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". ר' שמעון בר' צמח דוראן, ספרד קכ"א (1361) - אלג'יר ר"ד (1444). מגדולי חכמי ספרד באלג'יר. לפי שהקהל שאלו ממני כשמינו אותי דיין עליהם אחר פטירת הרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה, שאודה להם שלא אבקש מהמלך ושריו מאמר ציווי נגידות עליהם, אני כותב בכאן מה שנשאתי ונתתי בענין זה, כשהפקיד ר' שאול הכהן נ"ע את הרב ר' יצחק הנז' ז"ל בדיינות הקהל י"א ע"פ ציווי מאמר המלך, שהפיק לו מעצמו מבלי בקשת הקהל... עוד יש לדקדק במינוי זה על ענין זה, רצוני לומר, שהמלך מצוה שהדיין הזה ידון ולא זולתו. ונראה מזה, שאין רשות לשום דיין אחר לדון כלל, אלא דיין זה שמינה. ויש מקום עיון, שאפילו תמצא לומר דדינא דמלכותא דינא הוא בהכי, מכל מקום אי אפשר לומר כן בכל ענין, דמילתא פשיטא היא שבכל דבר שיש בו איסור, אי אפשר לומר דינא דמלכותא דינא להתירו, דבענין ממון הוא דאמרינן הכי, כדאמרינן לעיל, אבל דבר שיש בו איסור, זה לא אֲמָרו אדם מעולם. ואל תשיבני מדין גזל שיש בו איסור, ודינא דמלכותא ביה דינא, תדע דהא קטלי דקלי ועבדי גשרי ועברינן עלייהו, ואי לאו משום דדינא דמלכותא דינא הוה אסיר למעבר עלייהו, ומשום דינא דמלכותא שרי - דשאני התם שהאיסור שבו אינו אלא מחמת ממון, וכיון שבממון דיניה דינא, חזר האיסור היתר גמור, שהרי אין כאן גזל, שבדין קטלי דקלי, דדיניה הוא בהכי. אבל באיסורא דלאו כהאי גוונא, ליכא למימר דשרי משום דינא דמלכותא דינא. וזה פשוט לילדים, והאריכות בו מוֹתר. וכיון שכן, אי אפשר לו לדיין לדון לאוהבו ושונאו, אף לכשתמצא לומר דדינא דמלכותא דינא בנדון זה, שהרי יש איסור בדבר, וכמו שנאריך באיסור זה לפנינו בסייעתא דשמיא. וכיון שאיסור בדבר, אין לך לומר דינא דמלכותא דינא. ודיין אחר אי אפשר לו לדון, שהרי המלך סילק רשות כל דיין אחר זולתו. א"כ מי ידון להם? יאכל הלה וחדי?! וזו כשגגה שיוצאה מלפני השליט, אם דעתו לאבד זכות העם, ואין דינו דין בזה. ואם תאמר, שאם אין לו דיין ישראל, ילך לפני דיין עכו"ם - זו קשה מן הראשונה, שנאמר: לפניהם ולא לפני עכו"ם. [ויעקר] עיקר מן התורה מפני דינא דמלכותא? לא תהא כזאת בישראל... ונשוב לענין שהיינו בו, ונאמר, שכיון שאין הרמנות המלך מפקיע איסורי תורה ולא איסורין דרבנן כלל, ואין דינו דין בדברים אלו, וגם אין רשות לשום דיין בעיר לדון זולתי הדיין שמינה המלך, א"כ לא ימלט ענין אוהבי הדיין ושונאיו מאחד משלשה ענינים: שהדיין עצמו ידון להם ויעבור על דין תורה ודינא דמלכותא לאו דינא הוא בהכי, וכמו שכתבתי לעיל. אם שישאר הדבר בלא דין, ויש נספה בלא משפט, ויאכל הלה וחדי, וזאת לא עלתה על דעת המלך. אם שיהיה נדון בערכאות של עכו"ם, ונמצא מתחייב הזכאי בסיבת הרמנות זו. ואפילו אם דיניהם כדינינו, יש בזה איסור חמור, כדאיתא בפרק המגרש (סח ע"ב). ואחר שכן הוא, והמלך רוצה בקיום דינינו ורוצה לעשות משפט וצדקה, ואם תתקיים הרמנות זו תתבטל כוונתו כמו שהארכתי, א"כ ממילא יש לנו לומר שאין הרמנות זו מחקי מלכותו, ולא עלתה על דעתו זאת, וכמוטעה בציוויו צוה כן. ועל כיוצא בזה אין לדונו כלל בדין מלכות. ד. חקיקה אקטיביסטית... – חריגה מסמכות שלטונית חידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נה, עמוד א ר' משה בן נחמן, ד"א, תקנ"ד (1194) - ה"א, ל' (1270). גדול חכמי ישראל בדור שלאחר הרמב"ם. ממייסדי היישוב היהודי בירושלים אחרי עלייתו לארץ ישראל. ...שנראין הדברים, דכי אמרינן דינא דמלכותא דינא, כגון הדינין הידועין למלך בכל מלכותו, שהוא וכל המלכים אשר היו לפניו הנהיגו הדברים והם כתובים בדברי הימים ובחוקי המלכים; אבל מה שהמלך עושה לפי שעה, או חוק חדש שהוא עושה לקנוס העם במה שלא נהגו בימי האבות - חמסנותא דמלכא הוא, ואין אנו דנין באותו הדין. והרי ר' יהוסף הלוי ז"ל הורה שאם גזל המלך לאחד מבני עמו ממונו שבא עליו בעלילה, דחמסנותא דמלכותא מיקרי, אבל במאי דעבד בכל ארעיה הורמנותא דמלכא הוא ודינא הוא. והוראה נכונה היא, אלא שיש להוסיף עליה מה שכתבתי. ודייקנא לה מדאמרינן "דינא דמלכותא דינא", ולא אמרינן "דינא דמלכא דינא", אלמא דינא דידיע לכולהו מלכי קאמרינן, ולא מה שהמלכים עושים מעצמם באונס. ואף במלכי ישראל הקדושים דיני המלך ידועים כמו שכתוב בקבלה על ידי שמואל הנביא, ואמרו רבותינו (סנהדרין כ' ב') כל האמור בפרשת המלך - מלך מותר בו... ומצאתי לי חבר במה שאמרתי שהמלך שדן דין חדש שלא כחוקי המלכים חמסנותא הוא, שכתבו מקצת חכמי צרפת ז"ל בחבוריהם, שיש מקומות שישראל יוצאין ממלכות למלכות והמלך מחזיק בכל מה שנמצא להם במלכותו, אם בא ישראל אחר וקנה מן המלך, זה היה מעשה ופסקו הדין שאין זה דינא דמלכותא אלא חמסנותא דמלכותא, לפי שהדבר ידוע בדיניהם שדין היהודים כדין הפרשים לדור בכל מקום שירצו, וכיון שכן, אם יש מלכות שבאה לשנות את הדין ולעשות דין לעצמה אין זה דינא דמלכותא. וזה סיוע לדברַי. גם דברי הרב ר' שמואל ז"ל מטין, שאמר: דינא דמלכותא - כל מסים וארנוניות ומנהגן של משפטי המלכים שרגילין להנהיג במלכותם דינא הוא, שכל בני המלכות מקבלין עליהם ברצונם חוקי המלך ומשפטיו. עד כאן דברי הרב ז"ל.
The Jewish Legal Heritage Society