מורשת המשפט בישראל
מטרה המקדשת את האמצעים
[לתוכן הספר בטקסט מלא, לחץ כאן]
פרק ראשון: מבוא
The Jewish Legal Heritage Society
הוגי דעות ואנשי מעשה, בכל הדורות ובני כל האומות, התמודדו עם השאלה: האם 'המטרה מקדשת את האמצעים'? לכל אדם ולכל חברה יש מטרות הנראות בעיניהם מוצדקות ונעלות, והם פועלים להגשמתן. מכאן חשיבותה העליונה של השאלה: האם מותר להשתמש בכל אמצעי, גם באמצעי שלילי, להשגת המטרה החיובית?
קשת הנושאים שעלתה בהם השאלה הזאת בפני חכמי ישראל היא רחבה ביותר, מכל תחומי החיים, באורחות חייו של הפרט ושל הכלל, ביחסי השלום שבין אדם לחברו, במדיניות החברתית ובשיקולי הענישה על ידי השופטים.
זה עניינו של הספר "מטרה המקדשת את האמצעים" (ירושלים תש"ס, 496 עמ').
עיון בנושא שלפנינו חייב את ליבונה של סוגיה בסיסית, הלוא היא סוגיית 'גדולה עברה לשמה'. עניינה של אמרה זו, לא רק בהיבטים הלכתיים אלא גם בהיבטים רעיוניים-פילוסופיים, שהחסידות מזה ומתנגדיה מזה תרמו הרבה לעיצובה.
בירורו של הנושא לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: דרכו של המשפט העברי בהתמודדותו עם המציאות המשתנה.
שאלות גבולות החוק, הרבה פנים לה. אחת הפנים היא השאלה: אימתי מותר לאדם לעבור על הוראת חוק בשל ערך חשוב יותר שעלול להיפגע? בהיבטים אחדים של הנושא, עוסקים סעיפים אחדים בחוק העונשין, דוגמת הסעיפים שעניינם 'צורך' ו'צידוק'.
במקורות היהודים נידונה השאלה: אימתי מותר לאדם לעבור עברה כדי להציל את עצמו או את אחר מעברה חמורה יותר או מתוצאה קשה שעניינה נכבד יותר מן העברה שהוא יעבור עליה? האמרה הידועה בעניין זה היא: 'גדולה עברה לשמה', כלומר לשם מצוה.
לצד המגמה המתירה לעבור עברה כדי להציל מעברה חמורה יותר או מתוצאה חמורה, עולה השאלה של שמירה על תוקפו של הדין או של ההלכה, שעלולים להתערער כתוצאה מהיתרים הניתנים בנסיבות מיוחדות.
תוכן העניינים
פרק שני: גדולה עברה לשמה
'גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה'
איסור הנאה מן העברה
היתר לעבור על איסור עריות לשם הצלה
'גדולה עברה לשמה' בספרות השו"ת
'בכל דרכיך דעהו' - אפילו לדבר עברה
'פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה'
הריגת שבעת בניו של שאול המלך
לא עשו אלא כדי ליתן פתחון פה
מקושש לשם שמים נתכוון
ביקורת על מעשהו של אהרן הכהן
'עברה לשמה' בספרות החסידית
הסתייגות מ'עברה לשמה' - רמח"ל
הסתייגות מ'עברה לשמה' - ר' חיים מוולוז'ין ובית מדרשו
פרק שלישי: התגברות היצר כשיקול לעבור עברה קלה יותר
מבוא
מי שיצרו מתגבר עליו
'תחילתה באונס וסופה ברצון'
פרק רביעי: דירוגן של מצוות ושל עברות
'הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה'
'עשה' ו'לא תעשה'
עברות שהוגדרו כבעלות משקל רב
עשרת הדיברות
עברות ש'ייהרג ואל יעבור' עליהן
עברות מדאורייתא ועברות מדרבנן
פרק חמישי: עברה שבין אדם לחברו
גזלה לשם הצלת נפש
הוצאת שם רע לשם הבאת שלום
'עשה דוחה לא תעשה' בין אדם לחברו
פרק שישי: הצלת עצמו והצלת אחר
סוגיית 'הדביק פת בתנור'
הצלת עצמו
הצלת אחר
'עמוד וחטא' - כהתנדבות ולא הוראת בית דין
איסור שעונשו מיתה ואיסור המחייב קרבן
'ניחא ליה לחבר' וכו' - מחלוקת תנאים
ויתור על קיום מצווה לטובתו של אחר
'מצוה רבה'
'מצוה דרבים'
הצלתו של מי שפשע
הצלת מי שעבר ב'אונס' ומי שנתפתה
'איסור קל'
'איסור קל' שדחייתו עלולה להסב נזק לרבים
הלכה למעשה בהצלה מאיסור
פרק שביעי: חילול שבת לשם הצלה משמד
שיטת הרשב"א: אין לחלל את השבת
השגת ר"י קארו: מותר לחלל את השבת
סתירה בדברי הרמ"א
המרת דת היא בגדר 'ייהרג ואל יעבור' ולכן זו הצלה ממיתה
הצלת אנוס בשאר עברות
אין להציל מי שאנוס, אפילו בהמרת דת
הצלה מהמרת דת 'עדיף מפיקוח נפש'
הצלה מהמרת דת כפיקוח נפש - כדי שיקיים את המצוות
היתר לחילול שבת גם בהמרה מרצון
השגה: אין לחלל שבת בהמרת דת מרצון ואין לדמות
הצלה מחטא להצלת הגוף
פרק שמיני: נישואי מינקת חברו במופקרת לזנות
חידושו של מהר"י מינץ
הרחבת ההיתר בחיי אישות בלא קידושין
פרק תשיעי: שיקולים בתחום הענישה
חשש שהעבריין יצא לתרבות רעה
הוצאת ילד מבית הספר כסנקציה נגד האב (תשובת רב פלטוי גאון)
לא יומתו אבות על בנים (הלכת הרמב"ם בדבר עונש הטף בעיר הנידחת)
נספחים: הענשת אדם בעוון אחרים
אישה המאיימת להשתמד (התשובות ב'פחד יצחק')
פרק עשירי: דברי סיכום