מורשת המשפט בישראל
The Jewish Legal Heritage Society

שלטון החוק בישראל בספר 'שלטון החוק בישראל' (ירושלים תשמ"ט, 248 עמ'), נידונות כמה משאלות היסוד בהבנת מושג החוק במקורות היהודיים. רעיון שלטון החוק טבוע בעצם הוויתו של עמנו, שכן מושג המשפט בעם ישראל אינו מצטמצם לשמירת הסדר הציבורי וקביעת נורמות של התנהגות לכלל ולפרט. ייעודם המרכזי של אברהם, אבי האומה, ויוצאי חלציו, הוא הגשמת המשימה הבלתי פוסקת למיזוג הרמוני ושלם בין המשפט ובין הצדק, לעשיית משפט המבוסס על אדני הצדק בעולם כולו, כדברי המקרא: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית יח, יט). המשפט בישראל הוא בגדר תורת חיים לפרט ולכלל, במובן הרוחני והמוסרי, המעניקה איכות חיים הולמת למחזיקים בה, ונותנת חיים במשמעות של קיום פיזי לפרט ולאומה. בספר שלפנינו נידונים היבטים מסוימים של שלטון החוק. בשער הראשון, 'המשפט כערך אוניברסלי', מובאים עיונים המבטאים את השקפת מקורותינו בדבר מרכזיותו של המשפט לא רק בעם ישראל אלא אף אצל שאר האומות - במין האנושי בכללו ('בני נח'). עם זאת, עצם קביעתן של נורמות משפטיות בחוק כתוב, אין בה משום מילוי החובה להשלטת המשפט, שכן תכליתו של המשפט היא עשיית צדק ומניעת עוול והצלת עשוק מיד עושקו. החובה המוטלת על בני נח לקיים מערכת משפטית מתוקנת יוצרת אפוא מכנה משותף בין ישראל ובין אומות העולם בתשתיתם החיונית ביותר של חיי החברה. אחת משבע המצוות שנצטוו בהן בני נח היא מצוות 'דינים'. 'בני נח' הם הביטוי לכלל האנושות. בימי המבול נכחד העולם כולו, ונותרו רק נח ובניו, כך שבני נח הם בני כל העולם. מצוות 'דינים' אינה רק בגדר חיוב כלפי הבורא, אלא היא בעלת תוכן משפטי, בין אדם לחברו, ואי מילויה מלווה בסנקציה עונשית. בירורה של חובה זו הוא עניינו של השער הראשון. עקרון שלטון החוק, עניינו אינו רק בקביעת נורמות של התנהגות, אלא בביסוסו של החוק על יסודות של צדק ויושר ובהפעלתו בלא הפליה ובלא שרירות. חוק הנוגד את ערכי היסוד של האנושות אינו מקיים את החובה של קיום שלטון החוק, ומי שמילא אחר הוראות חוק אלה, עלול לעמוד לדין דווקא על שמילא את הוראות החוק ולא סירב להן. על פי עקרון זה, נחרץ דינם של פושעי המלחמה בבית הדין הבינלאומי בנירנברג לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחרונה, אנו עדים לצמיחתן של קבוצות חברתיות הנושאות את השם 'בני נח', החפצות להכיר את מהותם של האידיאלים המונחים בבסיס החיובים המוטלים עליהם. לפני שנים אחדות אף הכריז הקונגרס בארצות הברית, לרגל יום הולדתו התשעים של האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון מליובאביץ', על מחויבות בני העם האמריקאי לערכי מוסר ואתיקה, כפי שהם באים לידי ביטוי בשבע מצוות בני נח. שער זה תורגם לאנגלית ויצא לאור בשם: .Law and the Noahides, Jerusalem, 1998; 148 p. לעקרון 'שלטון החוק', התופש מקום מרכזי בסוגיית זכויות האדם, שתי בחינות: הבחינה הפורמלית, ולפיה ההסדר המשפטי הוא הקובע איסורים והיתרים מחייבים; והבחינה המהותית, שמשמעותה היא, שעל החוק עצמו להיבחן לאור מערכת ערכים העומדת מחוץ לטכניקה המשפטית. בחינה מהותית זו של שלטון החוק, המקובלת כיום, הוצבה כתנאי להכרה בתוקפו של החוק כבר בימים קדומים, כשנבחנה חוקיותם של דיני המלכות. ואכן הכיר המשפט העברי בחוקיותם של דיני המלכות - מלכות ישראל ומלכות נכרית - על פי הכלל 'דינא דמלכותא דינא', אולם לא תבע מן האדם ציות לדינים אלה בצורה עיוורת, אלא הציב סייגים להכרה בהם מתוך בחינת תוכנם: דיני המלכות לא הוכרו כבעלי תוקף חוקי אם הם פגומים בשל חריגה מסמכות, או משום שהדין הוא דין מפלה. כמו כן לא הכיר המשפט העברי בתוקפן של הוראות שרירותיות או בענישה קיבוצית. רק משעמד דין המלכות במבחן החוקיות, הוא נמצא כשיר לבוא בקהל הדינים המחייבים גם מנקודת השקפתו של המשפט העברי. הנה כי כן, עצם ההכרה בחוקי המלכות והסייגים להכרה זו יש בהם מן המאלף. לנושא רחב זה מוקדש השער השני בספר. אמות המידה למינהל תקין מבחינת שלטון החוק הן עניינו של השער השלישי. כאן מבוררות חובותיהם של עובדי הציבור במילוי תפקידם, שבמקביל לחובותיו של השופט, עליהם להכריע בשאלות המובאות לפניהם בלא פניות אישיות ובלא משוא פנים. המקורות המקראיים, שמשמעותם היא מוסרית כללית בעיקרה - כגון: 'והייתם נקיים מה' ומישראל', 'ועשית הישר והטוב' - הפכו לאחר מכן לכללי יסוד, ועל פיהם נקבעו תקני ההתנהגות של עובדי ציבור. כאן מודגשת כפיפות הכול לחוק, אף מעצבי החוק: 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. צא וראה: רעיון החסינות, המוכר עדיין במדינת ישראל בצורה רחבה, זר הוא להשקפה היהודית בדבר שוויון הכול בפני החוק. שיבוש ההליך השיפוטי כתוצאה של אלימות מחייב לא אחת התמודדות במישור המשפטי. המובא בשער הרביעי מלמד כי התופעה של אלימות הגורמת לשיבוש הליכי משפט היא תופעה עתיקת יומין. המשפט העברי נותן תשובות הולמות להסרת החשש לאיום על העד ולהשפעה על תוכן עדותו. ואמנם שופטי ישראל התמודדו לא פעם עם התופעות החריגות, ו'קלקלו' את השורה של סדר הדין כדי לעשות דין עם מפירי הסדר. הצורך לנטות מן הדין הקבוע לשם השלטת החוק והדרכים שנקבעו לשם כך ב'הוראת שעה' וב'דין המלך', נידונים בשער החמישי, העוסק באפשרות להסתייע ב'עד מדינה'. ל'עד מדינה' יש עניין אישי להעיד, משום רצונו לקבל את טובת ההנאה שהובטחה לו. מכאן שלפי הדין הקבוע - עדותו פסולה. יש ליתן את הדעת גם לעובדה שעד מדינה הוא עבריין שהיה שותף לעברה, וניתן אפוא לחשוד שיש לו עניין להטיל את האשמה על כתפי שותפיו לפשע. הסמכות לחרוג מן הכללים הקבועים, כשהשעה צריכה לכך, הוענקה הן לבית הדין הן למלך, והמושג 'מלך' נתפרש לעניין זה במובן רחב: כשאין מלך, הסמכות מסורה לכל מי שהוא מנהיג הדור. אמנם סוגי העברות והנסיבות האישיות והחברתיות, המצדיקים את הפעלת הסמכות לחרוג מן הדין הקבוע לצורך שעה ולתיקון המדינה, לא הוגדרו בצורה נוקשה, אבל דווקא משום כך נצטוו השופטים להפעיל את סמכותם, תוך הקפדה מיוחדת שלא לחלל את כבוד הבריות. כוחו של עד במשפט נובע מן האמון בדבריו, בלא שיהא צורך להשביעו. כדי למנוע מן העדים להעיד שקר, נקבע כבר במשנה שמאיימים על העדים, היינו שמעמידים אותם על חומרת עדות שקר ועל גנותו של המעיד עדות שקר. בדיני נפשות כולל ה'איום' את תיאור התוצאות החמורות הצפויות למעיד עדות שקר. ברם, יש שהשופט סבור שאין די באיום גרידא, וכי רק השבועה עשויה להרתיע את העד מלהעיד עדות שקר, ואז הוא רשאי להשביע את העד על אמיתות דבריו. גישתו העקרונית של המשפט העברי והסייג שבו, ולפיו רשאי בית המשפט להשביע את העד, כשיש יסוד להניח כי השבעת העד עשויה לסייע לגילוי האמת, אומצו על ידי המחוקק בישראל. הבסיס העיוני בנושא זה מוסבר בשער השישי.   [לתוכן הספר בטקסט מלא, לחץ כאן]

לדף הראשי | HOME